178 מיליארד שקל, 50% מתקציב המדינה, מועברים בכל שנה כשכר למאות אלפי העובדים בשירות הציבורי. דו"ח הוצאות השכר במגזר הציבורי שפורסם השבוע מגלה עד כמה המגזר הציבורי בישראל ממשיך להשמין.
ובכן, השכר הממוצע לעובד במשרד ממשלתי (משרה מלאה) עמד בשנת 2017 על 16,301 שקל. במערכת הבריאות הממשלתית השכר עמד על 18,633 שקל לחודש, במערכת החינוך על 13,223 שקל לחודש ובגופי הביטחון על 16,934 שקל בכל חודש – לעומת שכר ממוצע של 10,109 לשכיר בישראל. בעשור האחרון השכר לעובד במשרדי הממשלה עלה במונחים ריאליים ב־21%, ובמערכת הבריאות הממשלתית הוא קפץ ב־31%, זאת בשעה שהשכר הממוצע במשק טיפס ב־11% בלבד במהלך כל העשור.
לפי הנתונים, שכר הרופאים נמצא בראש רשימת השכר של עובדי המגזר הציבורי. משכורתו של רופא במשרה מלאה עמדה בשנת 2017 על 37,187 שקל בממוצע, לאחר שבעשור האחרון שכר הרופאים זינק בשיעור של 59% (בעיקר הודות להסכם קיבוצי שנחתם עם הרופאים בשנת 2011 לאחר חודשי שביתה ארוכים, והבטיח שקט תעשייתי עד סוף 2019). השכר לאנשי הסיעוד, אחיות ואחים, עמד על 20,348 שקל, לאחר שגם הוא טיפס ב־47% בעשור האחרון.
לפי הנתונים שהציג האוצר, שכרו הממוצע של רופא מומחה בישראל גבוה פי 3.8 מהשכר הממוצע במשק. זהו שיעור שהוא מהגבוהים בעולם והגבוה ביותר במדינות ה־OECD, למעט לוקסמבורג.
רוצים עוד קצת תסכול? ימי גיבוש, השתלמויות, הדרכות, חופשות והטבות כמו קיצור ימי עבודה להורים (הפחתה של שעה שלמה בכל יום להורים לתינוק עד גיל שנה, והפחתה של חצי שעה יומית להורים לילדים עד גיל שש) מנכים שבועות שלמים משנת עבודה של העובדים במשרדי הממשלה. אחוז השעות שמדווחות כעבודה של ממש הוא רק כ־78% משעות התקן החודשיות, מה שאומר שהם עובדים דה־פקטו רק ארבעה ימים בממוצע בשבוע.
ואגב שקרים ואמיתות, בימים האחרונים פורסמו נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שהזכירו כי גם את עצמנו אנחנו אוהבים לרמות. כששאלו את הישראלים "אילו יכולתם למכור את דירתכם כיום, איזה סכום הייתם מקבלים עליה?", הממוצע לדירה בשנת 2017 עמד על 1.8 מיליון שקל. במציאות, לפי מדד מחירי הדירות של הלמ"ס, המבוסס על נתוני העיסקאות כפי שדווחו באותה שנה לרשויות המס, שווי דירה ממוצעת עמד על 1.485 מיליון שקל "בלבד" – פער של 316 אלף שקל, 21% בין החלום לבין המציאות בשטח. ומתברר כי ההטיה היא כמעט שיטתית. בלמ"ס ציינו כי מאז 2003 הפער עמד בממוצע על 18% בין סקר הוצאות משקי הבית (המחיר המוערך על ידי משקי הבית) ובין מדד מחירי הדירות (המחיר המובסס על נתוני מס שבח).
ולמרות הפערים הגדולים בין המחיר המוערך למחיר האמיתי, בלמ"ס ציינו כי מגמת העלייה במחירי הדירות דומה על פי שני מקורות הנתונים, ובשניהם התפנית חלה בשנת 2008, אז החלו לטפס מחירי הדירות בישראל, "ומאז ישנה מגמת עלייה כמעט רציפה". בסך הכול עלו מחירי הדירות בשנים 2008 עד 2017 ב־66% על פי סקר הוצאות משק הבית, וב־70% על פי מדד מחירי הדירות.
