מהשפעות האקספרסיוניזם הגרמני של טים ברטון, דרך הקאמפיות הצבעונית של ג'ואל שומאכר, ההיפר־ריאליזם הגרנדיוזי של כריטסטופר נולן ועד למיתולוגיה הקודרת של זאק סניידר. באטמן, דמות הקומיקס האפלה, הטרגית והמסוכסכת עם עצמה, הייתה מהרגע הראשון כר פורה לטיפול קולנועי מרתק שגירה את בלוטות היצירה של מיטב הבמאים. כעת מגיע תורו של הבמאי מאט ריבס ("כוכב הקופים") להביא את הפרשנות העדכנית שלו בסרט שנקרא בפשטות "באטמן". ואם חשבתם שכבר ראיתם את שיא האפלה, הפעם כדאי שתביאו איתכם לאולם פנס.
אחרי גרסת גיל העמידה של בן אפלק, אנו חוזרים אחורה בזמן – שנתיים לאחר שברוס ויין הצעיר עטה לראשונה את גלימת העטלף. ריבס מבין שבשלב הזה כולנו כבר בקיאים לגמרי בסיפור המקור של הדמות ולכן הוא מוותר על אקספוזיציות טרחניות וקופץ ישר לעניינים.
סדרת רציחות אכזריות של אישי ציבור מזעזעת את גות'אם. בכל זירה הפושע המסתורי המכונה "הרידלר" (פול דנו עוכר השלווה) מותיר אחריו מכתב עם חידה עבור באטמן (רוברט פטינסון שמתגלה כבאטמן מעולה כולל לסת שיושבת באופן מושלם תחת מסכת העטלף). החקירה המסועפת תוביל לחשיפת קונספירציה שמגיעה עד החלונות הגבוהים ביותר, ואולי אפילו עד לחלונות טירת ויין. אם אהבתם את הפרשנות של נולן לדמות, "באטמן" החדש ממשיך את הקו הריאליסטי אך לוקח אותו רחוק יותר ובמיוחד אפל יותר ואלים יותר – אז חשוב לומר שהסרט הזה אינו מיועד לילדים.
בעוד "ג'וקר" שאב השראה מסקורסזה, הפעם מקור ההשראה המרכזי הוא דיוויד פינצ'ר, ובמיוחד "שבעה חטאים" ו"זודיאק" שלו. העיר גות'אם, אפלה וקודרת מתמיד, מעוצבת כאן כגיהינום חשוך עלי אדמות, עם דליים של גשם שניתכים ללא הפסק וסמטאות מתפוררות שמספקות מחסה לפשע מכל סוג.
ריבס לא רק מחזיר אותנו אל עברה של הדמות אלא גם לשורשיה הקומיקסיים הבלשיים ומקנה לגיבורו הזדמנות למתוח את שרירי שכלו החריף, יותר מבכל עיבוד קודם. הסרט הולך עד הסוף עם הקונספט הזה ובונה עולם פילם־נוארי קלאסי – כולל קריינות מלווה של הגיבור ודמויותיהם המתבקשות של שלל מאפיונרים, שוטרים, אנשי שררה מושחתים וכמובן, הפאם פאטאל – קאטוומן (זואי קרביץ המצוינת).
מעולם לא ראינו את באטמן שוקע באופן כה טוטאלי בתהליך החקירה ולא זכינו לחזות כך בפרטי הדינמיקה המקצועית והחברית שלו עם הבלש גורדון, שהולכת ומתחזקת לאורך הסרט. הבחירה הזו בהחלט נותנת לסרט אופי וטון ייחודיים, אבל מי שמחפש כאן אקשן גיבורי־על גדול מהחיים עשוי להתאכזב, שכן העלילה הבלשית תובעת קצב מדוד וקטעי פעולה ריאליסטיים מאוד שכוללים בעיקר מרדפים ואגרופים. תמטית, ריבס מנצל את העובדה שזוהי רק תחילת דרכו של העטלף כדי להציג גיבור שעדיין לא גיבש לגמרי את תפיסת עולמו המוסרית. את הבוסר הנפשי משלים גם תפקודו הלא תמיד מלוטש בשטח, כולל ציוד שמופעל כאן בפעם הראשונה ולא תמיד עם התוצאות הרצויות.
עקב אכילס המרכזי של הסרט הוא זמן הריצה הארוך – כמעט שלוש שעות. שלא תבינו לא נכון, ריבס מתזמר היטב את הקצב והסרט שומר על מתח ועניין כמעט לכל אורכו. אבל גילוח של חצי שעה היה עוזר במיוחד למערכה האחרונה והמעט נשרכת בעיקר בשל עומס קצת מעיק של סצנות אפילוג.
עם "באטמן", אולפני וורנר ממשיכים להראות מה ניתן להשיג גם במסגרת ז'אנרית שחוקה כמו סרטי גיבורי־על, כשנותנים לבמאים טובים חופש יצירתי. בדומה ל"ג'וקר" המשובח מלפני שלוש שנים, זהו סרט שאינו מפחד לקחת סיכונים ולמתוח את הגבולות של ציפיות הצופים. התוצאה לא תתאים לכל אחד, אבל אלה שנמנים על מעריציו הרבים של איש העטלף, יותר ממוזמנים למצוא מושב באולם החשוך ולהיעלם תחת הגלימה השחורה.
"באטמן" / ארה"ב 2022, במאי: מאט ריבס 175 ד'
