אביב גפן מודל 1990 היה ככל הנראה מי שההורים של כל אחד מאיתנו חששו שנגדל להיות. לצד כתיבה מחוננת ומשפטים אלמותיים כמו "האם להיות בך מאוהב?" הקפיד גפן למצב את עצמו כמופע של נוירוזה וחוסר יציבות. שירי רוק בועטים, מיתוג ילדי אור הירח, מיקומו מולם כאב תרבותי סורר, ופלירטוט עם אמירות פוליטיות שנושקות לקיצון. יקומו חובבי הרוק ויצעקו: "היי, ככה זה רוקנרול". זה נכון. אם כי לא מדובר בשירים בעלי הניחוח האפל, או האיפור הכבד, כמו בהתמדה בייצור פרובוקציות ושימורן. נדמה כי גפן בן ה־20 רצה שנרגיש את האגרוף בבטן, והוא אכן הורגש. לטובה או לרעה? זה כבר עניין של טעם אישי.
30 שנים קדימה, אביב גפן מרצד בקביעות על המרקע בתפקיד השופט, בתוכניות ריאליטי בלב הקונצנזוס כמו "אקס פקטור" ו"דה וויס". עשרות שיריו דוגמת "עכשיו מעונן", "יומן מסע", "עורי עור" ורבים נוספים, הפכו למצרך תרבותי שמהווה חלק בלתי נפרד מהפסקול הישראלי לדורותיו. הרוק הכבד התמתן לכדי התכתבות עם פופ לסירוגין, הפעילות הפוליטית שוחרת שלום בין העם לבין עצמו, וכדובדבן בקצפת הוא מתמנגל עם המיינסטרים. וקשה למצוא הוכחה טובה יותר לטענה הזו מאשר השיר החדש שהוציא גפן לא מזמן, "ורוד מבריק", כאשר הפרטנרית שלו היא לא אחרת מאלה־לי להב בת ה־18, כוכבת פופ וזוכת המקום השני בריאליטי המוזיקה "הכוכב הבא" לשנת 2020.
ניתן, ואולי אף מתבקש, לחשוב כי גפן איבד את דרכו. ניתן לחשוב כך כי זו ללא ספק תהיה אמירה נכונה. גפן הגולמי, היצרי ופורץ הדרך של שנות התשעים נטמע בתוך דמות מבוקרת ואתית שבמקום חומר לדיונים מתלהטים בארוחות שישי, מייצרת שירים זמניים עם כוכבות פופ עכשוויות. אך האם ההתבגרות שלו אכן בעוכריו?
למעשה, גפן הוא אחד מהאמנים הבודדים שמצליחים לשמר את נוכחותם בתודעה הישראלית מוזיקלית־תרבותית על פני שנים. הוא מצליח לעשות זאת משום שהוא לא מפחד להתבגר – להשיל מעצמו מניירות ישנות ולייצא את עצמו מחדש אל העולם דרך התצורה העכשווית שלו.
"ורוד מבריק" הוא שיר על כוכבות. מילותיו הגנריות על חיי הזוהר הבלתי זוהרים, מלוות בלחן המצוין והקליט של גפן. הוא משלב פופ עם נגיעות של רוק קליל, והוא בוודאי לא היצירה הטובה ביותר של גפן. מה הוא כן? רלוונטי, נכון, משחרר. אולי בהווייתו, "ורוד מבריק" הוא בעצם שיר על התבגרות, שנותן לכולנו את הרשות להתבגר. להשיל את עורנו כשצריך, לשנות צורה. לנוע. להתמתן. להתברגן. אולי נהיה פחות מגניבים, מסעירים, מרשימים או יפים. אבל לפחות נוכל להישאר אנחנו.
