"מוות על הנילוס" עבר הפלגה סוערת למדי בדרכו אל האקרנים. הסרט היה אמור לעלות במקור עוד בדצמבר 2020 אבל נדחה בשל הקורונה. הנמל הבא היה אוקטובר 2021, אלא שאז הסתבך השחקן ארמי האמר בשערוריית תקיפה חמורה. לאחר שהבינו שלא יוכלו להחליפו בשחקן אחר, הוחלט בדיסני לדחות את הבכורה לתאריך הנוכחי והמנומנם ולהעלים את האמר כמעט לגמרי ממסע השיווק המינימלי גם כך. האמת, יצא להם לא רע, כי הציפיות הנמוכות שמהן סובל הסרט בעקבות כל הבלגן עשו לו רק טוב.
לאחר שהקים לתחייה את הבלש הרקול פוארו בפרשייתו המפורסמת ביותר "רצח באוריינט אקספרס" מ־2017, מחזיר הבמאי קנת' בראנה את גיבורה של אגאתה כריסטי לתעלומת רצח נוספת. "מוות על הנילוס" כבר זכה לגרסה קולנועית מפורסמת ב־1978, ואם אתם תוהים מדוע לעבד שוב סיפור מוכר במקום לפנות לעשרות הפרשיות הפחות מוכרות הקיימות של פוארו, אין ספק שהסיבה לכך היא הלוקיישנים. רכבת טרנס־אירופית ושיט בין הפירמידות בהחלט מצטלמים היטב ועל כן מצער מאוד שמחדל איכותם הירודה של האפקטים הדיגיטליים מהסרט הקודם, חוזר גם כאן – הפירמידות ושלל האתרים הארכיאולוגיים הממוחשבים נראים מלאכותיים נורא, סצנות החוץ מרגישות אולפניות וזולות והתוצאה היא פגיעה מבאסת באפקט האסקפיזם המבוקש.
הפעם מתרחשת העלילה על סיפון ספינת קיטור השטה על הנילוס. יורשת עשירה (גל גדות בעוד תפקיד שלא דורש ממנה יותר מדי) ובעלה הטרי (האמר, בתפקידו האחרון בקריירה כך נראה) חוגגים את ירח הדבש עם מבחר מכרים מפוקפקים. כאשר אחד הנוסעים נרצח, כולם כמובן מתגלים כחשודים. מזל שהבלש הרקול פוארו והתאים האפורים הקטנים של מוחו הוזמנו אף הם למסע.
בתור חובב פוארו ותיק, עדיין קשה לי עם גרסתו הפעלתנית מדי של בראנה לדמות – רץ, מתגושש ושולף אקדחים. כה רחוק מהאדון הגוץ, העצל והמגוחך לעיתים במקור. יש מספיק גיבורי־על שריריים בסביבה ולא צריכה להיות בעיה לגוון קצת עם גיבור שנשקו היחידי הוא מוחו.
בראנה והתסריטאי מייקל גרין מבצעים עוד שינוי, ראוי הפעם, ומשקיעים לא מעט כדי לקרב אותנו אל דמותו של הבלש. בסיבוב הקודם כבר קיבלנו רמיזה קטנה באשר לעברו הזוגי של פוארו. הפעם, בסרט שהמוטיב המרכזי בו הוא תלאות האהבה, מקבל צידו הרומנטי של פוארו פיתוח משמעותי, בעבר ובהווה, שמעניק לבלש נופך אישי שמעולם לא קיבל על מסך הקולנוע.
הבעיה העיקרית של הסרט היא שמאז הצלחתו המחודשת של "רצח באוריינט אקספרס", עולם יצירות ה"מי־עשה־את־זה" השתכלל והשתדרג – בקולנוע עם "רצח כתוב היטב" הפתלתל ובטלוויזיה עם Only murders in the building המקסימה ו־The Afterparty הווירטואוזית. מול אלו, העלילה הקלאסית והלינארית של כריסטי מרגישה מנומנמת משהו ובראנה אינו מצליח להפיח בה די חיוניות וברק כדי להפוך את סדרת הסרטים החדשה לצפיית חובה. ובכל זאת, עבור חובבי הז'אנר המענג הזה, "מוות על הנילוס" עדיין מספק בדרכו חוויה מהנה, וכתמיד, סצנת הפתרון המחוכם של פוארו היא לגמרי החומר שממנו עשויות תעלומות.
מוות על הנילוס ארה"ב 2022, במאי: קנת' בראנה 127 ד'
