01 זיכרון ילדות תרבותי: גדלתי בבית שספרים היו במרכזו והם היו המוקד התרבותי. זוכר את אחיי ואחיותיי יושבים וכל אחד שקוע בספר אחר. אני שקעתי בעיקר בסדרה "ילדים אלמונים" של גלילה רון־פדר, מדמיין את עצמי נלחם יחד עם הדמויות בבריטים עד שהם יצאו מהארץ.
02 דמות שמעניקה לך השראה: ההורים שלי. לא יודע מאיפה להתחיל. אולי מכך שאמא שלי גידלה עשרה ילדים ואני לא זוכר ששמעתי אותה אי פעם צועקת עלינו. הכול אצלה בנחת. או מכך שאבא שלי יישם בפועל את "חנוך לנער על פי דרכו". למשל, באספת הורים בכיתה י' כשהמחנך גער בי על כך שאיני נמצא בלימודים ואבי ענה לו ש"לא נורא. הוא עושה דברים חשובים לא פחות, הוא מתנדב למען החברה".
03 עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה: עם הפילוסוף היהודי עמנואל לוינס, שתפיסתו את היחס לאחר עיצבה חלק גדול מתפיסת עולמי. יכולתי להקשיב לו שעות מרחיב על המשפט: "דאגה לזולת המתגברת על הדאגה העצמית. לזה אני קורא קדושה. אנושיותנו מאופיינת על ידי יכולתנו להכיר בעדיפות זו של הזולת… האנוש הוא עצם האפשרות של להיות למען האחר". ואם במקרה המורה המסתורי שלו מר שושני היה קופץ לביקור תוך כדי, מה טוב.
04 ספר שקראת פעמיים: האמת שיש רבים. יש לי מנהג כזה לחזור לספרים שהותירו בי חותם כדי לנסות לחוות שוב את התחושה המיוחדת שיש בשורות שמהלכות קסם. למשל: "לרפא עולם שבור" של הרב זקס, "ציפור אחוזת קסם" של זלדה, "רק שנינו" של אלחנן ניר, רבים מספריו של אלי ויזל, "סיפור על אהבה וחושך" של עמוס עוז, "האדם מחפש משמעות" של ויקטור פראנקל, "כיצד לאהוב ילדים" של יאנוש קורצ'אק וכמובן הספרים של אבי ומורי על עשרת ימי תשובה ואגדות חז"ל. ומניח שיש עוד רבים וטובים.
05 תמונה על הקיר שלך: בסלון יש תמונה גדולה של גשר חבלים תלוי בין עננים בארץ רחוקה. קודם כול היא יפה בעיניי וחוץ מזה "כל העולם גשר צר מאוד והעיקר לא לפחד כלל", כמאמר רבי נחמן. בלשכתי בירושלים מונח קולאז' תמונות של המשפחה. עם כניסתי לפוליטיקה הם הכינו לי תזכורת מקסימה למקום שממנו אני בא ואליו אני חוזר.
06 עם מה אתה נרדם: ספר. תמיד. לפעמים פרק ולפעמים עמוד אחד. תלוי במצב העייפות. כעת אני עומד לפני סיום הספר החדש של רועי פולקמן "עדכון גרסה".
07מהו המאכל שאתה לא יכול לעמוד בפניו: גלידה. מתקשה לסרב, בעיקר לשילובים של שוקולד, וניל ועוגיות.
