בואו, מי רוצה לשתול? / כאן חופרים גומה בחול / מחזיקים בשתיל נמוך / ישר! ישר ולא והפוך/ מכסים באדמה / זהו, זאת כל החכמה
לא מזמן עסקנו כאן בשירו הנפלא של ע. הלל "אמבטיה לשבתיה", שלאחרונה זכה לראות אור כיצירה מאוירת העומדת בפני עצמה ולקבל עדנה, פשר ותוקף חדשים. אבל לא תמיד המאמצים לבחור שיר בודד ולעבד אותו לספר עולים יפה. ולא תמיד ישנה הצדקה אמיתית, מעבר לשיקולים מסחריים גרידא, למהלך שכזה.
השיר "ככה שותלים שתיל" של לאה נאור הוא שיר ממש בסדר, אבל לא יותר מזה. אין בו רובדי משמעות המעניקים לו עומק או מורכבות. אין בו שימוש מעניין בשפה, או בכל סוג של אמצעי עיצוב מיוחד. החריזה בו תקנית, בתוכנו אין שום דבר פוגעני או מסוכן, ומהדורתו המאוירת החדשה יוצאת ממכבש הדפוס בטיימינג נאה: מיד בשוך אורות חנוכה, כשעינינו נשואות כבר אל החג הבא שנחוג במערכת החינוך, ושבו אנו זקוקים במיוחד להנחיות הלא־מאוד מפורטות שבשיר.
קצת חופרים במעדר / לא לאט ולא מהר / מחזיקים בשתיל ישר / הכי ישר שרק אפשר / מכסים מעט בחול / מהדקים וזה הכל / עץ חדש נולד / איזה מזל / נשקה אותו מיד / שיצמח ויגדל.
אכן מדובר בשיר נחמד, ואיוריה של עדי אלקין מוסיפים לו חן לא מבוטל. אלא שלספרות לגיל הרך יש תפקידים רבים ומגוונים, מסדרים ומשדות שונים. בין השאר היא משמשת כערוץ של הענקה, סוג של הזדמנות לתת מתנה בעלת ערך לקוראיה הקטנים, שהמפגש שלהם עם סיפורים ועם ספרים הוא מפגש ראשוני ביותר, ולפיכך הוא נוטה להיות רב רושם והשפעה. מעבר לכך, בעצם מעשה קריאת הסיפור לילד או לילדה יש פעולה של תיווך ושל נתינה, שמתקיימת בעוצמה נמוכה בהרבה, ועל פי רוב בסמוי, בספרות המבוגרים והנוער. לכן חשוב תמיד לתת את הדעת על השאלה: מה יקבל הקורא מקריאה בספר? או במקרה שלנו, מה ביקש המו"ל להעניק לו, כשבחר להוציא אותו במתכונת הזו?
בהיותו ספר "ממש בסדר", "ככה שותלים שתיל" הוא לכאורה המתנה המושלמת לט"ו בשבט. הוא מתאים לכולם, נחמד למראה ונוח לקריאה, ואין בו שום מטען שעשוי להכביד על קוראיו. אבל למרבה הצער, כל תכונותיו אלה הופכות אותו לספר נטול סיפור, ולמתנה ריקה. אם נתייחס לילדינו כמו אל השתיל בשיר, אם נבקש להשקות אותם, שיצמחו, ויגדלו – טוב יהיה אם נבחר להם מים טובים ודשן משובח. אם אנחנו מבקשים לממש את כוחותיה הגדולים, הנפלאים, של פעולת הסיפור, כדאי לבחור ספר שמותיר את קוראיו עם יותר מחריזה תקנית ואיורים יפים. סיפור שיש בו ממש, ויהא הממש הזה אשר יהא.
