ענף הטניס הישראלי נמצא בשנים האחרונות בדעיכה גדולה מבחינת הישגים. אחרי תור זהב שנמשך שנים, עם שחר פאר בצמרת העולמית, דודי סלע כחבר־קבע במאה הראשונים בעולם, אנדי רם ויוני ארליך בצמרת טניס הזוגות, ונבחרת דיוויס, שהגיעה בעבר עד שלב חצי הגמר העולמי, מתקשה דור ההמשך לעמוד בסטנדרטים הגבוהים שהוצבו לפניו. מי שעשוי אולי לשנות את התמונה בשנים הקרובות הוא ישי עוליאל, אלוף ישראל המכהן שיחגוג יום הולדת 22 בתחילת ינואר. עוליאל מציג בחודשים האחרונים יכולת משופרת, שהתבטאה גם בזכייה בשני טורנירים מסדרת הפיוצ'ר, רמת האיכות השלישית בטיבה בסבב העולמי, ובקפיצה בדירוג העולמי. "אני עובד ומתאמן קשה מאוד כבר שנים ארוכות, ושמח שבחודשים האחרונים אני מציג יכולת משופרת", אומר עוליאל. "יש מערכת מדהימה סביבי שנותנת לי הכול כדי שאצליח, אנחנו עובדים ללא הפסקה, והמטרה עכשיו היא להמשיך ולהתקדם לרמות הבאות".
עוליאל מתאמן באקדמיית הטניס שהקימו באוניברסיטת תל־אביב דודי סלע, שעדיין לא פרש ממשחק באופן רשמי, ויואב בן־צבי, טניסאי עבר שהפך למאמן ועובד גם בנבחרות ישראל. "התחלתי לעבוד עם יואב לפני שנתיים וכשדודי נכנס לתמונה זה בהחלט נתן דחיפה גדולה", מתאר עוליאל. "זו חוויה לעבוד איתו, יש לו הרבה ידע, הוא נמצא איתי על המגרש מדי יום וזו זכות גדולה לקבל ממנו עצות. ברמות האלה ההערות הקטנות עושות את ההבדל הגדול. הוא עוזר לי להשתפר ונותן לי ביטחון שאני עושה את הדבר הנכון. בנוסף אני עובד עם מאמן כושר, ועמוס מנסדורף (מגדולי טניסאי ישראל, ד"מ) מסייע לי כאשר לוח הזמנים שלו מאפשר".
גם סלע עצמו אופטימי בקשר להתפתחות המקצועית של עוליאל: "אני חושב שישי עשה התקדמות יפה מאוד בזמן שאנחנו עובדים איתו. יש לו עוד הרבה דברים לשפר ואני לא רואה אותו פורץ לצמרת הגבוהה בשנה או שנתיים הקרובות, אבל בהחלט יש לו את זה ויש סיכוי שהוא יצליח להגיע למקומות מאוד יפים בקריירה", מנתח סלע. "הבעיה בארץ היא שאם אתה לא מצליח בגיל צעיר ממהרים לשים עליך איקס. האנשים כאן רואים שחקנים כמו סטפנוס ציציפאס, שבגיל 19 כבר בצמרת העולמית, או אחרים שגדלו לצד עוליאל וכבר פרצו ונמצאים בקדמת הבמה, ולא מבינים למה הוא נמצא קצת מאחור. הם לא מבינים שלכל אחד יש את הקצב שלו ויש לו עוד מספיק זמן להתפתח ולפרוח".
דודי סלע: "ישי עשה התקדמות יפה מאוד בזמן שאנחנו עובדים איתו. יש לו עוד הרבה דברים לשפר אבל בהחלט יש סיכוי שהוא יצליח להגיע למקומות יפים מאוד בקריירה"
אלוף עולם בן 12
כפי שאפשר להבין מהדברים של סלע, עוליאל נחשב כבר קרוב לעשור לתקווה הגדולה של דור הטניסאים החדש בארץ, תקווה שעדיין רחוקה מלהתממש במלואה. הוא נולד ברמלה, שם הוא חי כיום בבית הוריו, והחל לשחק טניס החל כבר בגיל חמש. "הייתי ילד מאוד פעיל, שנמצא כל היום בחוץ ומשחק עם חברים. מרכז הטניס ברמלה נמצא שתי דקות מהבית שלנו, ואחרי שאחותי הגדולה הצטרפה לחוג מהר מאוד הצטרפתי גם אני", הוא נזכר. "נפתחה אז הקבוצה הראשונה לילדים בני חמש ואני הייתי בין הראשונים שהצטרפו אליה ופשוט התאהבתי במשחק. בכל יום הגעתי לשם עם הפתיחה בארבע אחר הצהריים ועזבתי כשסגרו בתשע בערב. שיחקתי עם החברים שלי בקבוצה, וכשהם לא היו בסביבה הצעתי לכל מי שהיה שם לשחק איתי, הייתי משגע את כולם. אם לא מצאתי יריב הייתי פשוט עומד ומכה כדורים על הקיר. טניס זה משחק מדהים שבו אתה לומד הרבה על עצמך ותמיד אהבתי את האתגר שבו, את המאמץ שמשקיעים ואת שמחת הניצחון".
הדמות הדומיננטית והמשפיעה ביותר על הקריירה של עוליאל הוא אביו, אברהם. "אבא מלווה אותי לכל מקום מאז שהתחלתי לשחק, יש לו מקום מרכזי בקריירה ובהחלטות שאני מקבל לאורך השנים. אני מתייעץ איתו על הרבה נושאים, תמיד קשוב לו, וגם אם לפעמים אני מחליט ללכת עם מה שאני מרגיש, הוא חלק בלתי נפרד ממה שקורה איתי בטניס ובכלל".
היכולת הטובה שהציג עוליאל כבר בגיל מאוד צעיר, הובילה אותו בגיל 8 ל"דיוויד סקווד", עמותה התומכת בפיתוח צעירים ישראלים שייסד ומממן איש העסקים היהודי־בריטי דיוויד קופר. "משפחת קופר עושה דבר מדהים עבור הטניס הישראלי והלוואי שעוד אנשים ישקיעו בדור הצעיר שלנו בצורה כזו", מפרגן עוליאל. "בזכותם הסתובבתי בעולם במשך 11 שנים בתחרויות ואימונים, קרוב ל־30 שבועות בשנה. אני מעריך מאוד את כל מה שהם עשו בשבילי ולעולם לא אשכח את זה, אני נמצא איתם עדיין בקשר רציף". ההישג המשמעותי שלו הגיע כשהיה בן 12, אז זכה בטורניר האורנג' בול היוקרתי במיאמי. מדובר באליפות העולם הבלתי רשמית לנוער, טורניר שבו זכתה בעבר גם שחר פאר. ההישג עורר הד גדול וחשף את עוליאל לראשונה לעין הציבורית. "הזכייה הזו זכורה לי היום כחוויה מטורפת, פשוט לא הבנתי מה קורה. שלחו לי המון הודעות, ראיינו אותי בטלוויזיה, ברדיו, בעיתונות, וכולם רצו להכיר אותי", הוא נזכר, "אחרי שבועיים־שלושה הדברים נרגעו ושוב מצאתי את עצמי על המגרש לבד בשבע בבוקר, יחד עם המאמן שלי. זה הכניס אותי לפרופורציות בכל מה שנוגע לתקשורת ולהצלחה, וכשזכיתי באותו טורניר שנתיים לאחר מכן (עוליאל הוא אחד מתשעה טניסאים בהיסטוריה שזכו באורנג' בול פעמיים, ד"מ) כבר הכרתי את זה יותר, הבנתי שזה משהו שצריך לתת לו תשומת לב במשך שבוע והדברים נרגעים מעצמם. חשיפה תקשורתית היא דבר חיובי שעוזר לפתוח דלתות ואפשרויות חדשות. חשוב שספורטאים יתראיינו, בטח כאלה שמייצגים את המדינה. זה חלק מהעבודה שלנו".
"אני לא חושב שהציפיות פגעו בי. זה תמיד נתן לי הרגשה טובה, מעולם לא הוריד אותי אלא העניק לי הרגשת סיפוק ומוטיבציה"
ההצלחה נמשכה גם בגילי הנוער. ב־2015 הוא זכה במדליית הכסף באליפות אירופה, ב־2016 זכה בתואר זוגות יוקרתי בטורניר הרולאן גארוס ושנה לאחר מכן העפיל לגמר אליפות אוסטרליה ליחידים, שם נוצח אחרי קרב עיקש. "ההצלחה שלי בנוער הייתה מהירה וטובה, עם זכייה בהרבה תחרויות והעפלה למקום השני בעולם", הוא נזכר, "הקושי בשנים הללו היה לשלב את שגרת החיים השונה שלי יחד עם לימודים בבית הספר, בעיקר בשלב הבגרויות. ויתרתי על הרבה דברים רגילים שצעירים בגילי עושים אבל לא הרגשתי שמדובר בהקרבה יוצאת דופן, כי כל מה שבאמת היה לי חשוב ועניין אותי היה להצליח בטניס. לשמחתי עדיין הצלחתי לטפח חיים חברתיים וחברויות למרות שלא הייתי הרבה בארץ. בענף שלנו, שבו אתה לבד הרבה מהזמן, קריטי שיהיו סביבך משפחה וחברים טובים, בטח בימים פחות מוצלחים, כשעוברים משברים או מגיעים למקומות פחות טובים".
קצב רצחני
הקשיים שעוליאל מדבר עליהם החלו בשלב המעבר שלו לסבב הבוגרים, מעבר שידוע כמורכב מאוד מקצועית ורבים מתקשים לצלוח אותו. בניגוד לעונות בסבב הנוער, אז נשם אוויר פסגות, כאן מצא את עצמו עוליאל במהרה מכתת את רגליו בטורנירים זניחים ברחבי הגלובוס, כשהוא מדורג במאייה השביעית בעולם ומתקשה להשיג ניצחונות ולצבור נקודות דירוג שיזניקו אותו קדימה. "החיים בנוער ובעולם הבוגרים שונים לחלוטין", הוא מסביר. "זה משחק של גברים מול משחק של ילדים. בבוגרים יש קצב רצחני ומחויבות מוחלטת בלי שנייה של הפוגה. כל הזמן מתקיפים אותך, אין מתנות ואין החטאות סתם, אתה חייב להיות מפוקס ומרוכז במאת האחוזים, כי כל טעות שתעשה מנוצלת מיד בידי היריב שלך".
עד כמה היה קשה להיתקל לראשונה בקריירה בחוסר הצלחה מקצועי?
"חוסר ההצלחה הוביל ללא מעט רגעים קשים אבל למזלי ולשמחתי ברגעים האלה המשפחה שלי, המאמנים והחברים היו שם בשבילי, עודדו ותמכו ונתנו לי את הדרייב להמשיך ולנסות. מה שיפה בטניס הוא שבכמה חודשים טובים עם כמה רצפים מוצלחים של תחרויות, אפשר לזנק קדימה והחיים משתנים לחלוטין. זו הסיבה שאסור לוותר וצריך להמשיך ולהשקיע, כי ברגע שתגיע ההזדמנות אהיה חייב לקחת אותה".
לדעתך הציפיות הגבוהות ממך הקשו עליך בסופו של דבר?
"אני לא חושב שהציפיות פגעו בי. זה תמיד נתן לי הרגשה טובה, מעולם לא הוריד אותי אלא העניק לי הרגשת סיפוק ומוטיבציה להוכיח שאני יכול להגיע למקומות שמאמינים שאני שייך אליהם. זו תחושה טובה שמאמינים בי וזה נותן לי את הדחיפה להמשיך ולעבוד קשה כל יום".
הקושי של עוליאל הפך למורכב עוד יותר בגיל 19, לאחר שנפרד מהמעטפת הכלכלית הנרחבת שזכה לה מ"דיוויד סקווד" ובנוסף סיים את שיתוף הפעולה המקצועי עם ז'אן פוטציאר, שתחתיו התאמן מגיל 5. "היום אני מנסה להסתדר עם הכסף שאני מרוויח בתחרויות וכרגע אני טס לתחרויות בלי מאמן כי ההוצאות גבוהות מאוד. זה פוגע בי מקצועית אבל אני עדיין צריך לעשות את המיטב בכל סיטואציה, בתקווה שבעונה הבאה זה ישתנה, לפחות חלקית", מסביר עוליאל. "ז'אן היה במשך שנים כמו אבא שני שלי, הוא תרם לי המון בשנים שלי בנוער ועד היום אנחנו בקשר קבוע ומעורבים בחיים אחד של השני".
"מה שיפה בטניס הוא שבכמה חודשים טובים עם כמה רצפים מוצלחים של תחרויות, אפשר לזנק קדימה והחיים משתנים לחלוטין. ברגע שתגיע ההזדמנות אהיה חייב לקחת אותה"
לפני קרוב לשנתיים נאלץ עוליאל להתמודד גם עם השבתת עולם הטניס בשל משבר הקורונה. "כשהכול הושבת בנינו שגרה יומית של אימון טניס ביום בנוסף לאימון כושר. היה חשוב שאשמור על כושר משחק, אהיה כשיר גופנית ולא אתיש את עצמי מבחינה מנטלית. ברגע שהתחרויות חזרו, לאט־לאט הגברנו את האינטנסיביות ויצאנו מההקפאה בהרגשה טובה". ובאמת, בחודשים האחרונים רשם עוליאל קפיצת מדרגה מקצועית. הוא העפיל לארבעה מעמדי גמר בטורנירי פיוצ'ר (הדרג השלישי באיכותו), זכה בשניים מהם, זינק למקום ה־344 בדירוג העולמי, הגבוה בקריירה עבורו, והפך להיות הטניסאי הישראלי הבכיר בסבב העולמי. "החודשים האחרונים היו מוצלחים מאוד. אני נמצא היום בדירוג שמכניס אותי אוטומטית למוקדמות של תחרויות צ'לנג'ר (הדרגה השנייה) ולפעמים להגרלה הראשית, כשהמטרה השנה היא להתקרב עד לסיום העונה למקום ה־300, מטרה שהיא בהחלט ריאלית עבורי", אומר עוליאל. "ברור שהייתי רוצה להיות היום במקום אחר מבחינה מקצועית אבל אני מאוד מאמין בעצמי וממשיך לעבוד קשה. אני צריך עדיין להיות אגרסיבי יותר, מגוון במשחק שלי, לחפש את הכדור בכל סיטואציה ולהיות מרוכז מהשנייה הראשונה לאחרונה. זה מה שיביא אותי למקומות שאני חולם עליהם".
על אילו מקומות אתה חולם?
"להגיד שאני רוצה להגיע למקום הראשון זה קל אבל בפועל הדרך לשם קשה ומלאה בעליות וירידות. המטרה הבאה שלי תהיה להיכנס למאה הראשונים בעולם ולהתקדם שם כמה שאפשר, אני שואף לטוס בשנה הבאה כמה שיותר עם מאמן לצידי, ובעתיד להיכנס לטורנירי גראנד סלאם ומאסטרס ולשחק ברמות הכי גבוהות מדי שבוע". לפני כמה שבועות למד שוב עוליאל על בשרו עד כמה מורכבת המשימה שניצבת בפניו, כשקיבל כרטיס חופשי לסיבוב הראשון בטורניר ה־ATP היוקרתי בסנקט פטרבורג, הראשון בקריירה שלו ברמה הבכירה, חוויה שהסתיימה עבורו כבר בסיבוב הראשון, תוך שעה ושש דקות, לאחר שנוצח בשתי מערכות, 6:1 6:1 בידי ג'ון מילמן האוסטרלי הוותיק. "למרות התוצאה החד־צדדית, כל השבוע שלי סביב הטורניר היה חוויה מלמדת ומעשירה. התאמנתי המון, הבנתי שוב מה צריך לעשות ברמות האלה ובטווח הרחוק זה יעזור לי להפוך לטוב יותר. הטניס הוא משחק מאוד מנטלי, אתה לבד על המגרש וצריך כל הזמן לקבל החלטות נכונות בזמן אמת. חשוב מאוד לדעת איך להיות דרוך ומוכן על המגרש, אבל גם שקט על המגרש ומחוצה לו, ברגעים הטובים והטובים פחות".
"ברור שהייתי רוצה להיות היום במקום אחר מבחינה מקצועית אבל אני מאוד מאמין בעצמי וממשיך לעבוד קשה. אני צריך עדיין להיות אגרסיבי יותר, מגוון במשחק שלי. זה מה שיביא אותי למקומות שאני חולם עליהם"
מי הטניסאי שמשמש עבורך השראה?
"אני מעריך הרבה שחקנים אבל אין ספק שרפאל נדאל הוא ההשראה הגדולה עבורי. אני מעריץ את היכולות שלו ומאוד מתחבר לרוח הלחימה, האינטנסיביות וקור הרוח בנקודות החשובות".
בשבוע הבא תתקיים אליפות ישראל, שם ינסה עוליאל להגן על התואר שבו זכה בשנה שעברה. בנוסף, הוא חבר נבחרת הדיוויס של ישראל, שבה רשם הופעת בכורה עוד ב־2017. "כבר ב־2007 כשראיתי את דודי סלע מנצח את פרננדו גונזאלס הצ'יליאני (דורג אז במקום השישי בעולם, ד"מ) ומעלה את ישראל לבית העליון, חלמתי לייצג את המדינה. מדובר בזכות גדולה עבורי ואני מקווה להביא כמה שיותר כבוד למדינה בכל פינה בעולם".
מה דעתך על מצבו של הטניס הישראלי?
"יש לנו הרבה כישרונות בארץ שזקוקים למעטפת שלמה ואיכותית של אימונים, טיפולים ומימון יציאה לתחרויות בחוץ לארץ, מעטפת שתעזור להם להתקדם ולהשתפר. קשה מאוד להצליח בענף הזה בלי מישהו שמאמין ותומך בך מסביב לשעון. האיגוד ומרכזי הטניס השונים פועלים בצורה טובה, אבל אני בטוח שכל המסגרות יכולות להתקדם ולהיות טובות יותר. יש עדיין הרבה מקום להשתפר כמערכת".
עם כל כך הרבה כישרון, למה לא פורץ כאן דור חדש?
"זו שאלה קשה שאולי קטונתי מלענות עליה ויש אחרים שזה התפקיד שלהם להסביר למה זה קורה. אני בשטח רואה את הכישרון שקיים, ומאמין שברגע שכולם יקבלו את התנאים המתאימים זה יקרה. אני מאוד מקווה שטניסאים ישראלים רבים יגיעו הכי רחוק שאפשר".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני חושב שברגע שאתה והמשפחה שלך בריאים, אתה צריך להיות שמח ומאושר בחלקך. יש לי את הזכות לקום בכל בוקר ולעבוד במה שאני אוהב ומאמין שאצליח בו, אני שמח שהרבה מאוד אנשים מפרגנים לי עכשיו, שולחים לי הודעות אחרי תחרויות ושמחים בהצלחה שלי. אני מרגיש שאני נמצא בין ארבע לחמש".
