בסוף זה הרי היה חייב לקרות. אחרי למעלה מעשור ו־25 סרטים סופר מצליחים, גם היקום הקולנועי הבלתי מנוצח של מארוול הצליח לאכזב. "נצחיים", שיתוף הפעולה בין מארוול לבמאית זוכת האוסקר קלואי ז'או ("ארץ נוודים"), היה אמור להיות הסרט שיעיף את הזיכיון הזה לגבהים חדשים ומסעירים, אבל התוצאה רחוקה מאד מהציפיות. לזכותם של מארוול בכל זאת יש לומר: גם כשהם נכשלים, הם עושים זאת הכי בגדול שניתן.
"נצחיים" מלווה קבוצת גיבורים חדשה לגמרי. גזע על־אנושי שנוצר על ידי ישויות מסתוריות שנקראות "השמיימיים" ונשלח לכדור הארץ לפני 7,000 שנה להגן על המין האנושי מפני "הסטיות", מפלצות חייזריות טורפות. לאורך שנות ההיסטוריה, הנצחיים ליוו את האנושות, הגנו והשפיעו עליה.
כיום, מאות שנים לאחר שהורידו פרופיל, חזרתן של "הסטיות" מחייבת את הנצחיים לצאת מהצללים ולהתאחד שוב. כדי להימנע מספוילרים, נגלה רק שמדובר כאן בקונספט עצום בגודלו שמנסה לא רק לעסוק במהות החוויה האנושית אלא לספק גם הקשר חדש לתרבותה. לא מפתיע אם כן שקברניטי הסדרה ראו בחומרים הללו הזדמנות לעשות משהו מיוחד עם קריצה מאוד ברורה לעונת הפרסים. וכך, הם פנו ליוצרת העולה והנחשבת קלואי ז'או (שכאמור, אף זכתה מאז באוסקר) ונתנו לה חופש יצירתי מוחלט. איזו טעות.
"נצחיים" אומנם מכיל על הנייר חומרים שהולמים את היוצרת הרגישה וההומנית, אבל אי אפשר לגשת לבימוי סרט ביקום המארוולי כאילו היה דרמה חברתית אינטימית ומהורהרת. ז'או לקחה את הקנווס האדיר שמארוול סיפקו לה, העבירה עליו כמה משיכות מכחול של אקשן, הומור ואפקטים, אבל אז גם שפכה על הכול דלי מלא באג'נדות Woke (מודעות חברתית) מיופיפות ומעייפות.
וזוהי רק תחילת הבעיה – סוד הקסם הכי מהותי של מארוול הוא כמובן אסופת הדמויות האהובות. אבל כדי לבנות את הדינמקות המענגות שביניהן, הושקעו כידוע זמן ומאמץ של שנים. "נצחיים" מתיימר להציג בסרט אחד לא פחות מעשרה (!) גיבורים חדשים, ועוד בזמן שהם שקועים בעלילה המשתרעת על פני אלפי שנים. עזבו אתכם מיצירת חיבור עם הדמויות, אין שום סיכוי שתצאו מהסרט הזה כשאתם זוכרים בכלל את שמותיהם. הייתה נדרשת לפחות טרילוגיית סרטים כדי לאפשר בנייה הדרגתית ואורגנית של קשת הדמויות והצגה משכנעת של העולם והמיתולוגיה.
אבל כמובן שלא הכול בסרט רע – השאפתנות האפית שלו מרשימה, הרעיון שעומד בבסיסו מעורר מחשבה וכמה מהקרבות שבו מספקים את הסחורה. הבעיה היא שז'או לא מצליחה למצוא איזון בין כל רכיבי הסיפור, הרעיונות והאג'נדות, ובמקום תחושת הרושם שהסרט מבקש להשיג, צופים רבים עשויים לחוות בסופו של דבר חתיכת בלבול שכל יומרני ומעייף. "נצחיים" לקח על עצמו משימה לא פשוטה – לוותר על הביטחון שבשבלונה ולעשות דברים אחרת. אבל עם כל ההערכה לז'או ולחזונה, לא כל במאי מתאים לביים פנטזיית גיבורי־על שוברת קופות. כמה חבל שחרף כל המאמץ וההשקעה, השלם התגלה הפעם כקטן מסך חלקיו והסרט העצום והשאפתני הזה קרס תחת כובד משקלו.
נצחיים, ארה"ב 2021, בימוי: קלואי ז'או, 157 ד'
