"שלא נשכח – הכול התחיל מעכבר" – הוא אחד הציטוטים המפורסמים ביותר של וולט דיסני, מייסד החברה והאימפריה הקרויים על שמו והיוצר של העכבר הכי ידוע בעולם.
מיקי מאוס, שנוצר כתחליף לדמות מאוירת אחרת שעליה איבד דיסני את זכויות היוצרים, הפך ברבות השנים לא רק לדמות האנימציה המפורסמת ביותר אי פעם, אלא גם לאייקון תרבות. מיקי הוא למעשה הכול – גם ילד וגם מבוגר, גם שובב וגם תמים, גם דמות אנימציה אהובה וגם הצלחה כלכלית פנומנלית.
ב־18 בנובמבר יחגוג מיקי מאוס את יום הולדתו ה־93. את הסיבה לציון התאריך המסוים הזה, וסיבות רבות נוספות להצלחה של מיקי, תוכלו למצוא בכתבה שלפניכם. ניסינו לגלות איך נולדה הדמות, כיצד היא השתנתה לאורך השנים ובעיקר מה הביא לפופולריות המדהימה שלה.
כוכב נולד (או: ההתחלה)
מיקי מאוס נולד כתוצאה מסכסוך על זכויות יוצרים בין וולט דיסני לבין מפיק שעבד איתו. המפיק היה בעל זכויות יוצרים על החומרים של דיסני, וביניהם גם על "אוסוולד הארנב", הדמות הפופולרית של האולפנים באותה תקופה. כאשר דיסני החליט להקים את החברה שלו מחדש, הוא התחיל לחפש אחר דמות שתתחרה בהצלחה של הארנב המאויר.
השם המקורי שנתן וולט דיסני לדמות היה "מורטימר העכבר", אך אשתו טענה שהשם ארוך מדי, והוא שונה לשם קליט יותר – מיקי
קיימות גרסאות שונות לסיפור המדויק סביב יצירתו של מיקי מאוס, אבל מה שברור הוא שדיסני ביקש מהאנימטור שעבד איתו, אַבּ אַיְוֵרְקְס, רעיונות לדמות החדשה. שורת חיות מונפשות שיצר איורקס נדחו בידי דיסני (אך חלקן נכנסו לתוך סרטי דיסני בהמשך), והגרסה הרווחת היא כי דיסני נזכר בעכבר מאולף שהיה באולפנים שבהם עבד כמה שנים קודם לכן, וביקש מאיורקס לאייר אותו. וכך נוצר, לבסוף, מיקי מאוס.
פעם שלישית גלידה (או: הפריצה)
הסרט הראשון שבו השתתף מיקי מאוס נקרא "שיגעון הטיסה" (Plane Crazy) ובו מיקי בונה מטוס ומצרף אליו את חברתו מיני. הטיסה משתבשת כמובן, ועל הזוג עוברות שלל הרפתקאות, עד ההתרסקות הבלתי נמנעת. הסרט, שאורכו שש דקות, נכשל בהקרנה הניסיונית מול קהל מצומצם, ונגנז. גם הסרט השני עם דמותו של מיקי, "הגאוצ'ו הדוהר", נכשל ונגנז.
רק הסרט השלישי שבו מופיע מיקי, "ספינת הקיטור ווילי", הצליח סוף־סוף לצלוח את מבחן הקהל ועבר לשלב ההפצה. ייחודו של הסרט נעוץ בתיאום בין התמונה והקול. באותה תקופה רוב הסרטים היו סרטים אילמים (מה שאנחנו מכירים כ"ראינוע"), והשילוב של קול בזמן אמת היה חדשני. הסרט הזה עלה מדרגה נוספת, כשבאמצעות טכנולוגיה חדשנית הצליחו להתאים בין תנועותיו של מיקי על המרקע למוזיקת הרקע. ההצלחה הראשונית בפני הקהל הניסיוני, שכלל ברובו את עובדי אולפני וולט דיסני, הביאה למציאת המימון המתאים להפצת הסרט והוא הוקרן לראשונה ב־18 בנובמבר 1928, התאריך שמציינים עד היום כיום ההולדת של מיקי מאוס.
ככל הנראה, זהו הסרט הראשון בהיסטוריה שבו הקול והתמונה היו מתואמים. אפקט זה הושג על ידי שימוש בטכנולוגיה חדשנית שנקראה "קליק טראק".
מועדון המיליון (או: אייקון תרבות)
בעקבות הצלחת "ספינת הקיטור של ווילי", הוסיף דיסני קטעי מוזיקה גם לשני הסרטים הקודמים בכיכובו של העכבר, והפיץ גם אותם לבתי הקולנוע. עיקר ההצלחה נבע מכך שבאולפנים המתחרים לדיסני לא נעשה עדיין שימוש בטכנולוגיית התאמת הקול והתמונה, והם לא יכולים היו להתחרות בסרטים המתקדמים. וכך, תוך זמן קצר, הפך מיקי לדמות המצוירת המפורסמת והאייקונית ביותר.
הפופולריות של מיקי המשיכה לגדול ככל שיצאו עוד ועוד סרטים בכיכובו, וב־1932 מנה מועדון המעריצים של מיקי מאוס כמיליון חברים. לאחר סכסוך אישי, פרש אב איורקס מאולפני וולט דיסני ב־1930, ולדמות נמצאו מעצבים חדשים. עם השנים, אנשי דיסני התקשו יותר ויותר במציאת רעיונות עבור סרטי מיקי מאוס, וכדי להמשיך ולקדם את הדמות נוצרו עבורו "חברים". אל דמותה של מיני הצטרפו דונלד דאק, פלוטו הכלב וגופי.
וולט דיסני לא היה מרוצה מהמדבבים השונים שבחן לקולו של מיקי, ועד שנת 1947 דיבב הוא עצמו את קולו של מיקי מאוס ברוב הסרטים
לאבד את הזנב (או: שינויי דמות)
החל מאמצע שנות השלושים חלה דעיכה בפופולריות של מיקי מאוס, ובסקר שפורסם ב־1938 נמצא כי דונלד דאק הפך לאהוב יותר ממיקי. בעקבות זאת, חלו שינויים בעיצוב של מיקי. במקום העיניים השחורות המקוריות הוא קיבל עיניים לבנות עם אישונים, צבע עור פנים של אדם לבן, וחלו שינויים בעיצוב גופו. בהמשך חלו שינויים נוספים במראהו. המכנסיים שלו השתנו, הוא איבד את הזנב וזכה לאוזניים אמיתיות. אך חלק מהשינויים לא זכו לאהדת הקהל, והאוזניים העגולות של מיקי חזרו למראן המקורי. שינוי נוסף, שהגיע בשנות החמישים, העניק למיקי גבות, אך גם הוא בוטל מאוחר יותר.
מיקי עוטה כפפות לבנות לא מסיבה אופנתית, אלא כדי שיהיה קל לראות את הידיים שלו על רקע הגוף השחור
בשנות הארבעים זכה מיקי לשיא פריחתו. נראה שההופעה הזכורה ביותר שלו עד היום הייתה בסרט האייקוני של דיסני "פנטזיה", המנפיש יצירות מוזיקליות קלאסיות שונות ויצא ב־1940. מיקי מגלם שם את דמותו של שוליית הקוסם, המאבד שליטה על כשפיו.
באמצע שנות החמישים עלתה לראשונה סדרת טלוויזיה יומית בכיכובו של מיקי מאוס, ובהמשך נוספו עוד סדרות רבות הסובבות סביב דמותו ודמויות חבריו.
העכבר השווה מיליארדים (או: הפן המסחרי)
נראה שאין יצירה שמשתווה למיקי מאוס. הוא נחשב לדמות המוכרת ביותר בעולם, זכה לכינויים ולשמות רבים בשפות שונות, נוצרו לו אינספור חיקויים, ומערך שלם של פריטי אספנות נוצר סביבו. על פי ההערכות, רק מכירת המוצרים הנלווים למיקי מכניסה למעלה משלושה מיליארד דולר בשנה, לא כולל מכירות בחנויות הרשמיות של וולט דיסני. קרוב ל־30 אחוזים ממשתתפי סקר מקיף שנערך בארה"ב ציינו את מיקי כדמות המאוירת האהובה עליהם ביותר בכל הזמנים.
חוק זכויות היוצרים בארצות־הברית נוצר, למעשה, סביב דמותו של מיקי מאוס. שלוש פעמים בהיסטוריה האריך הקונגרס האמריקני את מספר השנים שבהן עומדת בתוקף ההגנה על זכויות יוצרים, ובאורח פלא שלוש הפעמים האלו תאמו לזמן שבו אמורה הייתה לפוג ההגנה על מיקי מאוס. עם זאת, בשנת 2024 צפויות הזכויות על מיקי לפוג באופן סופי, ונראה כי גם בדיסני משלימים עם רוע הגזרה. בעוד שבע שנים, בשנת 2028, יחגוג מיקי מאוס 100 שנה להולדתו, ומסתמן כי אנחנו עומדים בפתחו של עידן חדש בכל הקשור לעכבר המפורסם ביותר בכל הזמנים.
מעוז, מיקי מעוז (או: הזווית הישראלית)
סרטי מיקי זכו כמובן לתרגומים רבים לעברית, ובכל זאת, אחד העיבודים בארץ הקודש ראוי לאזכור מיוחד. בשנת 1947, ערב הקמת המדינה, יצא לאור בתל־אביב עיתון ילדים בשם "מיקי מעוז".
לא, זו לא טעות. העיתון הקטן התחקה אחר הרפתקאותיהם של מיקי, מיני וחבריהם – בתרגום לעברית. מאוס הפך למעוז, דונלד דאק הפך ל"דני אווזני" ופלוטו הפך ל"כלב משפֵיה" כדי להתאים לחרוז.
לכבוד יום הולדתו ה–50, ב–1978, זכה מיקי מאוס לכוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד, והוא הדמות המצוירת הראשונה שזכתה לכך
ייחוד נוסף של העיתון היה התעלמות מוחלטת מנושא זכויות היוצרים. כדי להשתמש בדמויות של וולט דיסני היה צורך כמובן באישור מהחברה, אך כנראה המצב הביטחוני והכלכלי בארץ לא אפשר את המותרות הללו. כדי להימנע מתביעת זכויות יוצרים, המאייר של "מיקי מעוז", עמנואל יפה, הקפיד לצייר את מיקי באופן דומה לדמות של חברה אחרת, כך שאם תגיע תביעה – היא לא תגיע מחברת הענק האמריקנית.
ככל הידוע, הנושא מעולם לא הגיע כלל לתביעה משפטית, אולי בשל העובדה שהעיתון פשט רגל, כנראה בגלל השימוש בצבע היקר, ונסגר לאחר תשעה גיליונות בלבד.
