עשרים וארבע שנים לאחר "סיפורו של וויל האנטינג", מאט דיימון ובן אפלק חוזרים לכתוב ולככב יחד בסרט חדש – "הדו־קרב האחרון" בבימויו של רידלי סקוט. העלילה, שמבוססת על ספרו ההיסטורי של אריק ג'אגר, עוסקת בפרשייה אמיתית שהתרחשה בצרפת בסוף המאה ה־14 והובילה לדו־קרב האחרון שהוכר רשמית על ידי החוק הצרפתי. הניצים היו סר ז'אן דה קארוז' (מאט דיימון) ומי שהיה בעבר ידידו הקרוב – ז'אק לה גרי (אדם דרייבר). העילה: אשתו של דה קארוז', הליידי מרגריט (ג'ודי קומר), האשימה את לה גרי כי בעת ששהתה לבדה בטירתה הוא נכנס פנימה ללא הזמנה וכפה עצמו עליה.
סרט שעוסק בנושא כזה אינו דבר פשוט בכלל, במיוחד כשהאירוע עצמו מוצג בו, ויותר מפעם אחת. אבל המטרה הסופית כאן ראויה בהחלט והיא מצדיקה את המאמץ – להציף שוב את הנושא החשוב של יחסי הכוחות בין המינים בכלל, את הגבולות שחייבים להישמר ואת הקושי הרב שאיתו מתמודדות נשים שנפגעו ומחפשות פתחון פה.
כדי להשיג את האפקט שלו, מבנה הסרט לוקח השראה מ"רשומון" של הבמאי אקירה קורוסאווה כשהוא מציג, בזו אחר זו, את גרסתו של כל אחד מהצדדים בסיפור. דיימון ואפלק כתבו את שתי הדמויות הגבריות וצירפו לצוותם את ניקול הולופסנר כדי שתכתוב את נקודת המבט הנשית. כבר בחלוקה זו בין התסריטאים נמצא גרעין חשוב במסר של הסרט – גבר לעולם לא יוכל לראות ולחוות את העולם מנקודת מבטה של אישה.
הפרק הראשון מוקדש לגרסתו של דה קארוז', השני לזו של לה גרי והגרסה האחרונה מציגה את האמת על פי מרגריט. או פשוט – האמת. כל אחת מהגרסאות מורכבת הן ממידע חדש השופך אור על עולמה של הדמות ואמונותיה והן מנקודת מבט נוספת על אירועים מרכזיים בסיפור שאותם כבר זכינו להכיר. דווקא החלקים החוזרים הם המעניינים יותר שכן הפרשנות וההבנה הסובייקטיביים של כל צד את אותן העובדות, מלמדים בדיוק מיהו האדם – על אופיו, השקפת עולמו ותפיסתו המוסרית.
באופן זה משרטט הנרטיב צעד אחר צעד תמונה עגומה מאוד של האופי הגברי המזעזע ושל מעמד האישה באותה תקופה, ומיד גורם לנו לתהות עד כמה באמת השתנינו מאז. כי גם אם בפועל התקדמה החברה המערבית שנות אור מאותם הימים, אי אפשר להתעלם מנקודות ההשקה הרבות – גברים כוחניים ואנוכיים קיימים בכל מקום, והסיכון הגדול שלקחה מרגריט בבחירתה למצוא צדק אינו שונה מהותית מהחשש של כל נפגעת תקיפה מינית בימינו לחשוף בפומבי את מה שעברה.
אם לרגע כל זה נשמע כמו עוד סרט מי טו מייגע, אז אל חשש. עם תקציב של 100 מיליון דולר, סקוט המקצוען בן ה־83 מנצח על העסק ביד רמה ומגיש דרמה עוצמתית, עשירה ויזואלית ומשוחקת לעילא שמצליחה להיות סוחפת ונבונה, לפחות ברוב 150 דקותיה. חשוב להזכיר שוב כי למרות שאין בסרט עירום בוטה, יש בו כמה סיטואציות בעלות אופי מיני. לא לכולם זה יתאים. אך מי שינסה, ימצא סרט פשוט מעולה. מרתק, מטלטל ומעורר מחשבה.
הדו–קרב האחרון ארה"ב 2021, במאי: רידלי סקוט, 152 ד'
