הדירה: קרוון שלושה חדרים, עם גינה ענקית ונוף משוגע לבקעה, בכפר הצעירים מעלה־ אפרים, בקעת הירדן.
היכרות: הגענו בנפרד לכפר הסטודנטים במעלה־אפרים בתור סטודנטיות באריאל, טל פה כבר שלוש שנים וירדן ארבע. לפני שנה עברנו יחד לכפר הצעירים (בוגרי כפר הסטודנטים שבחרו להישאר לעבוד ולגור באיזור).
הבקעה: שתינו מאוהבות באזור. הנוף מדהים, מעיינות כיפיים, ואווירה של פשטות באנשים ובכלל. קצב אחר של חיים. משלמים מחיר על מרחק אבל בגלל זה החברים בכפר הופכים למשפחה.
קהילה: השכנים הם אחים על מלא, הרגע אחד מהם התקין לנו מכונת כביסה, ואחרת הציעה בצק לפיצה. קפה (במקרה של ירדן: שוקו) וסיגריה בערב ביחד. רובנו ביחד כבר כמה שנים. לטוב ולרע: תמיד יהיה מי שיביא לך חלב מהמכולת, אבל מצד שני תמיד יהיה מי שיגמור לך אותו.
בישול: טל היא המלכה הרשמית של המטבח, אבל שתינו אוהבות לבשל. בהתחלה היה מסובך ללמוד לעבוד ביחד באותו מטבח בשישי, אבל עברנו את זה בגבורה.
שבתות: בדרך כלל עם חברים מהכפר במועדון. כל אחד מכין משהו ומביא, ותמיד יש את מי שמפנק ומי שפותחים עליו עיניים (השם שמור במערכת), בשבת בצהריים הולכים לפעמים למעיין או למצפה באזור.
חפץ מיוחד: המנורה מתאילנד, הכריות מהודו, ולאור המיקום הגיאוגרפי: השלט של המזגן כמובן. ירדן נושאת על כתפיה תפקיד מאוד משמעותי בדירה והוא: אחראית שעון שבת. נסו לדמיין מה היה קורה אילו שכחה לשים שעון למזגן.
מעשה שהיה: חבר מהכפר עזר לנו בטובו להעביר דירה, וכזכר אלפא התעקש להרים את התנור לבד, מה שהוביל לצניחת התנור על הרצפה והתרסקותו לרסיסים. לטל, כאופה משקיענית, נשבר הלב, ומאז מעשה התנור הפך למיתוס.
אנקדוטה מצחיקה: אנחנו משתתפות במדור כחלק מהתערבות עם חברים מהכפר (הערת המערכת: לא נעלבנו).
