הדירה: שלושה חדרים, שלוש מרפסות וחצר שווה שמארחת מסיבות, בשכונת רסקו בירושלים.
היכרות: הכרנו במלגה של נפש יהודי שעשינו במהלך התואר, גרים יחד שלוש שנים.
שכנים: שילוב מיוחד של פנסיונרים וצעירים. טיב היחסים עם השכנות: עוגיות תמורת מסיבות חצר.
בישול: נדב היה צמוד לאמא שלו במטבח מגיל קטן, וכתוצאה מכך הוא שולט בו ביד רמה, בפרט בכל מה שקשור לבשר. יוסי לעומת זאת עוד מתלמד, אבל מתחיל להיכנס לעניינים, למשל עם החזה עוף ובטטה, מנת הדגל של אמא שלו.
שטיפת כלים: נדב משאיר כלים בכיור ויוסי שוטף לו.
שבתות: מארחים את כל העולם ואשתו בערך (השיא עומד על 27 איש בסלון).
מסורת: "ממתק לשבת", מנהג שבו כל אחד מספר דבר טוב שקרה לו השבוע, דברים קטנים וגדולים. המקור לשם הוא מספר שעבר גלגולים רבים עד שהגיע לידיו של נדב מהרב בבית חב"ד בבנגקוק.
הרגלים מגונים: יוסי פדנט, מאוד מסודר, היה איש צבא איזה עשור, לעומתו נדב… אנושי. אז כשיוסי צריך להשתמש במייבש יש סבירות גבוהה שהוא ימצא בתוכו בגדים של נדב שנותרו שם מימים ימימה, אז הוא מוציא אותם למיטה של נדב, ומקפל אותם, ונדב מפחד להתרגל לחיים הטובים.
שיחות סלון: שחנ"שים לתוך הלילה על ויסקי.
סרט: מוריד הגשם, סרט על לוחם צדק שאנחנו הולכים לאורו.
שיר הדירה: "תן לי כוח" של אריאל זילבר. אחרי שעברנו לדירה, עשינו חנוכת בית ענקית של 100 ומשהו איש. בהכנות למסיבה היינו באפיסת כוחות, ואז יוסי אמר שיש לו שיר שירים אותנו. הוא השמיע את השיר הזה בווליום מטורף, וזה הכניס לנו אנרגיה, ומאז בכל פעם שיש צורך אנחנו שמים את השיר ונטענים.
אנקדוטה מצחיקה: הדירה מחוברת לחימום על גז, וכשנכנסנו אליה הקור הירושלמי תפס אותנו לא מוכנים והשתמשנו בו בלי חשבון. רק שאז הגיע החשבון, על סך 3,000 שקלים.
קבלת פנים: כשמגיע אורח חדש לדירה (ובמיוחד אורחות), מעמעמים את האורות, מנגנים ג'אז בפטיפון שלנו, וייב של בר בניו־יורק שנות ה־60.
