את המרפסת של המדינה לא תרצו לעזוב

מעטים הם המקומות בארצנו הקטנטונת שמהם ניתן לראות כל כך רחוק וכל כך שקוף כמו כאן. 70% מאוכלוסיית המדינה פרושה תחתינו וזו כבר סיבה מצוינת להגיע לפה. כאן בראש ההר, את המרפסת של המדינה לא תרצו לעזוב.

אנו נמצאים במערב השומרון. הנוף בנוי כאן שלוחות־שלוחות הרריות וטרשיות, תלולות משני צידיהן וגולשות במתינות מערבה עד הגיען למישור. האזור עשיר בנופים והקרקע מגוונת. אך כמו כל דבר טוב, איכות זו נגלית רק לראויים לה.

מראשית ההרים הללו כיסתה צמחיית חורש צפופה את השטח כולו וסלעים טרשיים הסתתרו תחתיה. השינוי הגיע למרחבים הללו יחד עם שבטי ישראל. החורש נכרת, הסלעים סוקלו ותחתם התגלתה האדמה הטובה, זו אשר ברכת שומרון שרויה בה. מדרגות חקלאיות נבנו בעמל רב וחקלאות הר עברית החלה מעמיקה שורשים בהרי שומרון.

המרפסת קיבלה את שמה מאריאל שרון, שנהג להביא לכאן אישים רמי־דרג ולהראות להם את עוצמתו וחשיבותו של ההר אל מול ישראל הקטנה ומותניה הצרות. זוהי "ארץ צוף" המקראית, הארץ הצופה למרחקים. ובאמת הנוף מכאן בלתי ייאמן. את החרמון לא תראו מכאן אך את כל השאר כן, מאוניברסיטת חיפה בצפון ועד עזה בדרום. מארובות ועד ארובות. אלו של חדרה ואלו של אשקלון.

מולנו, תופס את המבט ובולט בהדרו, גוש דן על בנייניו הנוגעים בשמיים והים הגדול מאחוריו. תחתינו ממש שוכן הכפר הערבי דיר־בלוט, שפירושו "מנזר האלון". שם זה כבר מרמז לנו על העבר הנוצרי של האזור ועל זאת עוד נספר. למרגלות הכפר פרוש עמק קטן ויפה מראה, החריג בנופי הסלע של מערב שומרון, ושדות הדגן והירקות הגדלים בו מוסיפים חן רב למקום.

בשנה הבאה // אהוד מנור

בַּשָּׁנָה הַבָּאָה נֵשֶׁב עַל הַמִּרְפֶּסֶת

וְנִסְפֹּר צִפֳּרִים נוֹדְדוֹת.

יְלָדִים בְּחֻפְשָׁה יְשַׂחֲקוּ תּוֹפֶסֶת

בֵּין הַבַּיִת לְבֵין הַשָּׂדוֹת.

עוֹד תִּרְאֶה, עוֹד תִּרְאֶה

כַּמָּה טוֹב יִהְיֶה

בַּשָּׁנָה, בַּשָּׁנָה הַבָּאָה.

עֲנָבִים אֲדֻמִּים יַבְשִׁילוּ עַד הָעֶרֶב

וְיֻגְּשׁוּ צוֹנְנִים לַשֻּׁלְחָן,

וְרוּחוֹת רְדוּמִים יִשְּׂאוּ עַל אֵם הַדֶּרֶךְ

עִתּוֹנִים יְשָׁנִים וְעָנָן.

בַּשָּׁנָה הַבָּאָה נִפְרֹשׂ כַּפּוֹת יָדַיִם

מוּל הָאוֹר הַנִּגָּר, הַלָּבָן.

אֲנָפָה לְבָנָה תִּפְרֹשׂ בְּאוֹן כְּנָפַיִם

וְהַשֶּׁמֶשׁ תִּזְרַח בְּתוֹכָן.

משמאלנו חותך בדרמטיות נחל עמוק הבא מלב ההר וממשיך מערבה. זהו נחל שילה שמתחיל בעמק שילה ממזרח לנו ומסתיים בחיבורו עם הירקון בקרבת ראש־העין. הנחל שימש בעת הקדומה אזור גבול ברור בין אוכלוסיות עוינות. בתחילה בין היהודים בדרום לשומרונים בצפון, ולאחר מרד בר כוכבא גלו היהודים מההר והחליפו אותם נוכרים עובדי אלילים. אלו הפכו לנוצרים נאמנים עם היווסדה של האימפריה הביזנטית ופה מתחיל סיפורנו.

קשה לפספס את החומות הגבוהות העולות מתוך הזיתים. דיר־קלעה הוא שמה של החורבה המסתתרת ופירושו מנזר המצודה. סיפור הרקע להקמתו נוגע ביחסי העוינות בין הנוצרים לשומרונים בתקופה הביזנטית. האימפריה הביזנטית הנוצרית שתחילתה בשנת 324 ראתה במיעוט השומרוני סכנה. גזרות דתיות וכלכליות של השלטון כנגד השומרונים הביאו לסדרת מרידות קשות במאה החמישית והשישית שיצרו מציאות חדשה. השומרונים אשר עד אז שגשגו במרחב ומילאו את ההרים הפכו למיעוט קטן ונרדף שאיבד את פארו. כל כך קטן עד אשר בתחילת המאה ה־20 רק 150 שומרונים נותרו סביב מרכזם בגריזים.

קל לדמיין את המנזר בפארו. חומות חזקות, בריכות מים גדולות, כנסייה מפוארת וחדרים רבים מרכיבים את המצודה היפה וביניהם אבנים מעוטרות רבות המספרות כי משאבים רבים הושקעו בבניינו. גם פסיפסים מרהיבים התגלו כאן והם שהשלימו לבסוף את פתרון תעלומת המנזר.

שורת מנזרים נוספים, דומים בסגנונם, התגלו במרחב. אלו היו פרושׂים בקו הגנה לאורכו של נחל שילה. מה היה תפקידו של קו זה? התשובה התגלתה בכתובת פסיפס בכנסיית המצודה, ובה מצוין כי המקום הוקם על ידי יוסטיניאנוס הגדול קיסר האימפריה בשנת 545 לספירה. כלומר ממש רגע לאחר המרד השומרוני של שנת 529. כעת מתבהרת התמונה. אזור ביניים זה שבין נחלי קנה ושילה הפריד בין שתי האוכלוסיות. בצפון השומרונים ובדרום הנוצרים. השלטון הביזנטי, מתוך רצון לשלוט בגבול הרגיש, הקים קו מבצרים וביניהם דיר־קלעה שחצץ בין הניצים. קו זה גם הגן על הדרך הראשית והחשובה מדרום לנחל שילה שעלתה אל לב ההר ממערב. המנזר הוקם כיחידה שיתופית ומבוצרת שהתקיימה מחקלאות והייתה בו נוכחות צבאית קבועה. מעניין לציין כי שיטה זו של חיילים החיים באופן שיתופי במקום חשוב ביטחונית מזכיר מאוד את רעיון היאחזות הנח"ל שלנו.

שביל מעגלי, רגלי וקצר יוצא מהתצפית בדרכו למבצר. השביל קצר אך סיפור גדול מחכה לכם לאורכו. מערב הרי שומרון הצופים לים, שומרונים הנאבקים על חירותם, שלטון נוצרי בלב ההר ואבנים אפורות וקשות המרכיבות מצודה מסתורית. כאן בראש ההר המבט כל כך רחב, כל כך גדול. כאן אפשר לראות ממש כמה טוב יהיה בשנה, בשנה הבאה.

איך מגיעים?

וייז: המרפסת של המדינה. נחצה את היישוב פדואל, שלטי הכוונה מוצבים משער היישוב ועד המרפסת, הרחוקה 25 ד' בלבד ממחלף קסם. שעות פתיחה: א–ה' – 8:00-21:00. ו' וערבי חג – 8:00-16:00. הכניסה חופשית.