אולמי אופוריה בירושלים, י' באב. רק הסתיימו איסורי תשעת הימים, וקהל של מאות בני נוער וצעירים משחרר אנרגיה של שלושה שבועות, ושר בדבקות "אני רוצה להיות צדיק אחי עולם", יחד עם הראפר שעל הבמה, יאיר אלייצור, או בשם הבמה שלו, פשוט "אלייצור". מחיצה מפרידה בין הבנים לבנות, כשבכל צד רוקדים, בנפרד, לקצב הראפ.
כבר שנתיים שהוא מופיע בבמות שונות, דתיים וחילונים, בני נוער ומבוגרים, עוקבים אחרי הראפר עם הפאות המסולסלות. אלא שבחודשים האחרונים, אחרי שפרסם מספר שירים שהפכו ללהיט, הוא הפך לתופעה עם מאות אלפי צפיות ביוטיוב ויומן הופעות גדוש.
בגלגול הקודם שלו הוא עשה ראפ עם פישי הגדול וטונה, לאחר שחזר בתשובה התעמק בכתבי ברסלב, ודווקא הרב שלום ארוש, שאיתו הוא מעביר שיעור באינסטגרם, היה זה שביקש ממנו לחזור לעשות מוזיקה, כשהפעם המסרים הם של תשובה ותורה. כמו בשיר החדש ששחרר לאחרונה עם קליפ מושקע – "תזרוק לי את המפתחות של האזיקים".
"השיר הוא תפילה להשם שיגאל אותי מכל הדברים שאני אזוק בהם, אם זה תאוות או כל מיני דברים שאדם כלוא בהם".
אתה בעצם סוג של מחזיר בתשובה, בקצב הראפ.
"אני מספר על החוויות שלי בתור חילוני, ועל החוויות מהעולם החרדי, כל אחד מוזמן לבחור, אנשים היום מבינים שלאמונה יש כוח. אני לא מחזיר בתשובה, אני מכיר להם את האמונה, את השם, והם מוזמנים לעשות עם זה מה שירצו. פעם המוזיקה שלי לא דיברה לאף אחד, עכשיו יש לה משמעות".
הוא בן 33, גדל ברחובות, עיר שגם הקדיש לה קליפ "אני לא חוזר לרחובות", שיר על מאבקו של בעל התשובה לא לחזור לעברו. הקליפ זכה להצלחה, אבל החברים מהילדות ברחובות פחות התחברו. "לא התכוונתי חס ושלום שהעיר לא טובה, זאת מטפורה, רציתי להגיד שאני לא חוזר לעבר שלי, אנשים נפגעו וזו ממש לא הייתה הכוונה".
הוא גדל בבית מסורתי־דתי. "בשבת הייתי הולך עם אבא לבית כנסת, דבר שהיה שנוא עלי בתור ילד, לא הבנתי בשביל מה אני עושה את זה".
בגיל 14 החל לשיר ולהקליט, ובהמשך הגיעו גם ההופעות, באותה תקופה כבר לא היה דתי. "אנשים התחברו לזה ברשת, היו לי הרבה הופעות. הופעתי אז עם כל הראפרים המפורסמים – טונה, רביד פּלוֹטניק. הופענו יחד במקומות של הסצנה של ההיפ הופ והראפ, היה לי ליין מצליח והיו באים לשם כל הזמרים הגדולים בהיפ הופ הישראלי של אז, פישי הגדול, משפחת תאקט וסאבלימינל, אלו היו אירועים שכולם חיכו להם". מי שליווה אותו בתחילת הדרך היה אביו, שלומי, בעצמו זמר אירועים. "אני לא יודע אם הלכתי למוזיקה בעקבות אבא, אבל זה כנראה סוג של כישרון שעבר בגנים". אביו התלווה אליו לאירועים כמנהל אישי. "הייתי ילד. אבא היה דואג שישלמו לי ולא ירמו אותי, אני חייב לו המון, גם עכשיו, אבל בתור ילד הוא הציל אותי מהרבה מקרים שיכלו לנצל אותי וליווה אותי, הוא אבא גבר גבר".
בצבא שירת בתפקיד פקידותי בקריה, במקביל הגיש תוכנית רדיו בקול הקמפוס והיה גם כתב שטח בנענע10. במהלך הצבא החל בתהליך חזרה בתשובה, לאחר שנחשף לספרו של הרב ארוש "בגן האמונה". "התחלתי לדבר עם א־לוקים ונכנסה לי משמעות לחיים, בספר כתוב לדבר עם השם בשפה שלך, ושהוא שומר אותך ומקשיב לך יש יותר טוב מזה? המון אנשים שאני מכיר והכרתי בעבר, דווקא אנשים מצליחנים, הם מאוד מפוחדים, נמצאים ברדיפה עצמית, דורשים מעצמם המון, וכשזה לא קורה הם אוכלים את עצמם, אין להם תקווה. כשאדם מחובר לא־לוקים, אז אם הוא זייף בהופעה הוא יתפלל על זה ובפעם הבאה זה לא יקרה".
מה שהפריע לו במיוחד בעולם הקודם היה ההתמכרות שראה מסביב למסכים ולסמים. "הרבה חבר'ה מסביבי לקחו סמים, אמרתי לעצמי שאני לא רוצה להיות כזה, שחייבת להיות דרך אחרת". הוא עזב את העולם החילוני ועבר לחסידות ברסלב. את הטלפון החכם שלו החליף בטלפון כשר, וכשבמהלך המעבר נמחקו לו מספרי הטלפון של חבריו מהעולם הישן, הוא לא הצטער על כך, והחליט לפתוח דף חדש. שנתיים אחרי שהחל ללמוד בישיבה הכיר את אשתו, וכיום הם הורים לארבע בנות ומתגוררים בירושלים, בשכונת בית ישראל.
סדר היום שלו מורכב מסדר בוקר בישיבת "חוט של חסד", וסדר ערב הוא משתדל לעשות בדרך אל ההופעות ובחזרה. על שעת התבודדות הוא לא מוותר. "זה הזמן שלי לעשות חשבון נפש ולבקש בקשות רוחניות, להתפלל להיות בן אדם נורמלי".
עד לפני כמה שנים זה לא היה ככה. למעשה הוא ראה את עצמו נשאר באוהלה של תורה, אלא שטלפון של חבר מוזיקאי מהעבר הביא אותו לחשוב על חזרה למוזיקה. הוא התייעץ עם רבו, הרב ארוש, שאמר לו לחזור אל המוזיקה. הוא נכנס לאולפן, הקליט שיר ראשון, והשאר היסטוריה.
בימים אלה הוא עובד על אלבום שבאחד מהשירים ישתף פעולה עם הראפר ניסים בלאק, ולומד להתמודד עם גילויי הערצה, מה שלא תמיד קל לו. "לפעמים יש מציאות שבנאדם צריך לעבור מהלך בחיים, גם אם יש אלף איש שרוקדים בהופעה שלך, ברגע שבורא עולם נותן לך כאפות, אתה רואה מי אתה, וככה אתה לא מתגאה. אדם צריך לדעת שהוא אפס, אם בנאדם חושב שהוא משהו הוא חי בעצבות ובדיכאון, אם הוא יודע שהוא אפס וא־לוקים זה הכול, אז החיים שלו שלווים ורגועים, זה מכניס אותו לנקודה של שפלות ובקשה".
ההופעה שלך היא לא רק שירים.
"נכון. אני פותח את ההופעות עם שיחה, שיחה של אמונה, מדבר עם החבר'ה על התמודדויות, על קשיים, הם שואלים שאלות, אני מנסה לענות להם, לחזק אותם. אנשים ניגשים בסוף, שואלים על הקשיים שלהם, על ההתמודדויות".
את תקופת הקורונה הוא ניצל ליצירה ולהופעות אינטימיות, "בסופו של דבר לא הרגשנו את זה כל כך". בשנים עברו הוא עשה את החגים באומן, מה שנמנע ממנו בשנה שעברה בשל הקורונה. הוא עדיין לא יודע מה יהיה השנה, אבל אין בו כעס על הממשלה שסגרה את שערי נתב"ג. "יש דברים לא ברורים בעולם הזה, זו לא הממשלה החליטה, השם החליט, אנחנו רק שליחים של הבורא, אין לנו מה לכעוס על הפוליטיקאים, הם רק שליחים להגיד מה שהשם מחליט".
