בחלל יפהפה ב"בית ביאליק" נפגשים לשיחה עמוקה וכנה שני גברים או שתי נשים. אחד גדל במקום דתי ויצא בשאלה, השני גדל במקום חילוני וחזר בתשובה. הם קוראים זה לזה טקסטים של שירה ותנ"ך ומדברים על החיים שלהם שהובילו לבחירה הנוכחית – לחזור בתשובה או לצאת בשאלה.
שם הסדרה, "שאלה תשובה", מגלם את הקונספט הזה: השאלה של האחד היא התשובה של השני, והתשובה של השני – היא השאלה של זולתו. במילים האלה גם נפתחת סדרת המפגשים: "שני אנשים שבחרו להגיע אחד למקום שהאחר עזב". אבל מהר מאוד מתגלה ההבנה שהחוזר בתשובה לא נכנס למקום שהדתי יצא ממנו, וגם הדתי לשעבר לא מחליק בקלות למקום שהחילוני עזב. האופן ההפוך שבו גדלו שרטט "מפת נפש" שונה ואפילו הפוכה.
גילי שושן, חילוני לשעבר שבא מחיים מלאי "אני" כהגדרתו, רוצה לגלות את מה שמעבר לעצמו ונמנע ממנו להכיר בעולם שבו גדל. לעומתו, אבי תפילינסקי, שיצא בשאלה, בא ממקום שבו מה שמעבר ל"אני" הוא הדבר החשוב.
גם מרלין וניג פיתחה בעצמה, בתרבות החילונית שבה גדלה, רצון אישי, חירות מחשבתית ועיניים מישירות מבט שלא אובדים לה גם כשהיא עמוק בעולם החרדי. דברים שתמר צייטלין, הציירת החרדית לשעבר, לא קיבלה בכלל בתרבותה, וגם לא אוטומטית בעסקת חבילה כשיצאה.
הרב קלמן סמואלס וגילי שושן שמצטטים את בוב דילן או את דליה רביקוביץ', יודעים לצטט אותם רק כי הם לא גדלו במקום שאליו הגיעו, והיוצא בשאלה שמצטט את אותם יוצרים לא היה מכיר את הנכס הזה אם היה נשאר במקום שבו גדל. שני בני השיח נשארו, מחזיקים בבחירה ושלא בבחירה, בשני עולמות. שניהם היו גם חילונים וגם דתיים, והשאלה מה היה קודם היא קריטית.
שאלה קריטית נוספת היא האם התורה הגיעה אליך ממקום שיש בו כפייה או אם הגעת אליה מבחירה. כך יכולה אותה תורה להיעשות סם חיים – או סם שממית מאוויים עמוקים. הפרקים שונים כשונותם של המשתתפים. אצל מרלין וונג ושפרה קורנפלד יש ויכוח חשוב, אצל הרב קלמן סמואלס ויוסי שפרבר יש הקשבה וקבלה, ואפילו מעט חוויה של תיקון – מפגש של יוסי עם איש ספר שדומה קצת לאבא שלו, שלא לגמרי הבין אותו בילדותו. ואילו יוסי עצמו מעורר אצל הרב קלמן מחשבות על יוסי בנו־שלו שהפך לחירש ועיוור בינקותו, ועל החלומות שנאלץ לגנוז.
למרות שונות המשתתפים, יש דברים שחוזרים על עצמם. כמו הכאב שנוכח יותר בצד שעזב את העולם הדתי, כשבצד החילוני החוויה היא של בחירה ורצון לבירור. עצוב גם לראות שחוויית השקר חוזרת על עצמה אצל המרואיינים הדתיים מבית. שלמרות שהתורה חרתה אמת על דגלה, הם נאלצו לשקר ולהציג הצגות לבני ביתם ולסביבה שנים ארוכות. העריכה, שהיא אמנות בפני עצמה, משמשת ב"שאלה תשובה" גם כדימוי: כל משתתף, כמו כולנו בחיים, מביא לשיחה את עצמו בגרסה "ערוכה". הוא מביא רק את מה שהוא מביא, ולכן הצופה לא באמת יודע מה עוד היה מאחורי הקלעים בחייו. כמה מריבות מרות היו בבית, מה הוא עשה שפגע בקרובים אליו ועוד.
קשה לסכם את פרקי "שאלה תשובה" ב־500 מילים. אבל קל מאוד בשתיים: שבו לצפות.
שאלה תשובה כאן 11
