"אמא שלי היא פורצת דרך בכל שדה שאני חיה בו היום"

01 זיכרון ילדות תרבותי. פיטר פן בתיאטרון חיפה כשהייתי בת שבע, עם ילדי העובדים בבתי הזיקוק בחיפה, מקום העבודה של אבא שלי כל חייו. אני ממש זוכרת את חני נחמיאס שרה "הלילה הוא חייב להופיע, הוא חייב לבוא, הלילה הוא יגיע וייקח אותי מפה".

02 ספר שקראת פעמיים. "איתי החיים משחק הרבה" של דויד גרוסמן, פעמיים רצופות שהשלימו האחת את השנייה בכל הפרטים שלא עליתי עליהם בקריאה ראשונה, וגם את "ואם היו אומרים לך" של גלית דיסטל־אטבריאן ברצף של שלוש או ארבע פעמים כרווקה ירושלמית ואחר כך שוב, בכל לידה של הילדים שלי. אלה היו שני ספרים שונים מבחינתי בכל תקופה של קריאה. כמו כן אני מחזיקה בשיא של הקראות לספר "אבא עושה בושות" של מאיר שלו ו"אריה הספרייה" של מישל קונדסן.

03 דמות שמעניקה לך השראה. אמא שלי, לינדה טולדנו, שהיא הכי יפה בעולם, הכי טובת לב בעולם, שהיא פורצת דרך בכל שדה שאני חיה בו היום. בחיים המקצועיים המפוארים שלה, באמא שהיא, בסבתא שהיא, ברעיה שהיא לאבא שלי. כל מה שאני הוא ניסיון לשחזר את מי שהיא הראתה לי שאפשר להיות. הכי הרבה השראה היא העניקה לי כשלימדה אותי בתקופה קשה במיוחד להרים את היד שלי באוויר, ממש פיזית, ולהעיף בתנועה חדה של גירוש מטרד מהעיניים את המועקה שיושבת עליי. בפעם הראשונה זו הרגשה קצת אינפנטילית אבל אחרי שניים־שלושה ניסיונות זה ממש עובד.

04 עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה. עם נחמה ריבלין ז"ל. אני מתגעגעת אליה מאוד. חושבת עליה המון. מדברת איתה בראש. חוטפת ממנה כשמגיע לי. שומעת "אין עלייך נומה" אם עשיתי טוב. מרכלת איתה. קוראת את ההתכתבויות איתה. כל מה שיכול להקל. אבל מה שהכי עוזר זה לדבר עם ענת ריבלין, הבת שלה ושל הנשיא. כבר ב"הלו" הדומה שלהן היא מקילה על הגעגוע.

05 עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד. עם הבת שלי, עלמא. היא כל כך מיוחדת ויש בה כזה שקט פנימי וביטחון טבעי בכל פעולה שהיא עושה. היא לא מפספסת אף פרט שחולף בסביבה שלה, היא מתרגשת מכל פרט מידע חדש שהיא נחשפת אליו, היא נדיבה אל האחים שלה ואל החברות שלה ככה בלי חשבון והיא תמיד־תמיד בלמידה. היא גם זו שלימדה אותי שהמדור הזה הוא עונג שבת אמיתי.

06 מי מצחיק אותך. כשהנשיא מספר בדיחה שעוד לא שמעתי. כשהוא מסכם אירוע שפעלנו כדי לקדם שנים או חודשים או שעות במחווה של עיניים או חצי חיוך. כשהפתגם שהוא אומר ביידיש נשמע לי כמו התיאור המדויק להרגשה שלי ואני אפילו לא מבינה יידיש. כשהוא מתעקש להיזכר בשם שברח לו לרגע מהראש (וכשאני מצליחה לסייע בזה בזכות האדמו"ר גוגל אני מרגישה שיש סיבה שבגללה נולדתי), וזה תמיד גם מרגש אותי עד דמעות באותה המידה שזה יכול להצחיק אותי.

07 מה המאכל שאת לא יכולה לעמוד בפניו. קצפת. בכל צורה. והכי־הכי, נשיקות מרנג. ספציפית אלה של דודה שלנו אורלי.