קראטה
קראטה הוא למעשה אוסף של אמנויות לחימה ושיטות שונות. חלקן פילוסופיות במהותן יותר מאשר ספורטיביות, שהתגבשו במשך מאות שנים, ומורכבות משורה ארוכה של חוקים, כללים וקודי התנהגות.
למרבה ההפתעה, על אף הפופולריות של הקראטה זו הפעם הראשונה שהענף נחשב לחלק רשמי מן התוכנית האולימפית.
רותם עפרוני (25), אלופת ישראל בקטגוריה של עד 55 ק"ג, שתתמודד בעוד כשבועיים על הכרטיס לטוקיו בתחרות בפריז, מספרת כי "הקראטה בארץ מתפתח בשנים האחרונות. הוא לא מוכר כמו ג'ודו אבל אנחנו משתפרים ועולים ברמה עם השנים, ומתקרבים ליישר קו עם הרמה העולמית".
יש תשתיות לקראטה בארץ?
"לא. הענף לא מפותח בארץ, והוא לא מקצוע. הלוואי שזה היה המקצוע שלי, אבל אני לא מרוויחה מזה כסף, להפך – אני מוציאה על זה כסף. וכמובן קשה מאוד להגיע להישגים, במיוחד שלרבים מהמתחרים בעולם יש את כל המעטפת".
מה הסיכויים שלך בתחרות הקרובה?
"זו תחרות ברמה מאוד גבוהה. רק שלושה מתחרים מכל קטגוריה יקבלו את הכרטיס. אני לא אוהבת לפתח ציפיות או להגיד שאביא הישג. אעשה את מה שאני יכולה, אני מאמינה ביכולות שלי ואעשה הכול כדי להיות קודם כול מרוצה מעצמי".
טאקוונדו
מקור הטאקוונדו הוא בדרום קוריאה. סביב שנות ה־60 גובשו אמנויות הלחימה הקוריאניות לשיטה אחת מרכזית שנקראה בשפה המקומית טָאי קוּאַן דו – "דרך היד והרגל". בהמשך התפשטה השיטה בעולם, ובמשחקי סידני 2000 הפך הטאקוונדו לחלק מן התוכנית האולימפית.
שיטת הלחימה מבוססת בעיקר על כוח שמגיע מתנופת הרגליים והאגן, והלחימה עצמה מתבצעת בעיקר באמצעות בעיטות. יש סוגים שונים של טאקוונדו ושיטות שונות בתוך הענף, כשהטאקוונדו האולימפי הוא המוכר ביותר.
הטאקוונדו מחולק לקטגוריות משקל שונות. בתחרות רשמית נערכים שלושה סיבובים בני שתי דקות, והניקוד מושג באמצעות פגיעה באחד האזורים המותרים. כאשר המתחרה שספג את הבעיטה לא מצליח להתאושש במשך עשר שניות, מוכרז "נוק־אאוט" וניצחון בקרב.
בישראל הענף נפוץ באופן יחסי, וארבעה ספורטאים זכו בשנים האחרונות בשלוש מדליות זהב באליפויות אירופה. לאולימפיאדה שלחה ישראל ארבעה נציגים לאורך השנים, שאיש מהם לא עבר את הסיבוב הראשון.
ג'ודו
מבין ענפי אמנויות הלחימה, הג'ודו הוא המוכר ביותר בישראל וגם ההישגי ביותר. מתוך 9 מדליות אולימפיות שהשיגו ספורטאים ישראלים, 5 הגיעו מהג'ודו, ארבע ארד ואחת כסף. באליפויות אירופה, אליפויות עולם ותחרויות יוקרתיות כמו סבב ה"גרנד פרי", זכו ג'ודאים ישראלים בעשרות מדליות נוספות, ובשנים האחרונות אירחה ישראל מספר תחרויות כאלה. בטוקיו ייצגו את ישראל 12 ג'ודאים וג'ודאיות.
מקורו של הג'ודו ביפן, והוא פותח במהלך המאה ה־19 במטרה להנגיש את אמנויות הלחימה היפניות לעולם ולהופכן לצורת ספורט, במקום צורת לחימה. הוא התפשט בעולם והפך לפופולרי במיוחד. כמו בשאר אמנויות הלחימה הקרב מתבצע על מזרן ספורטיבי, ומטרת המתחרה היא לגבור על יריבו באמצעות הפלתו לקרקע וריתוקו כך שלא יוכל לקום, למשך 20 שניות. אופן הקרב מוגבל כך שלא לסכן את היריב. לא ניתן למשל להשתמש בבעיטות או בדחיפות מסוכנות.
במהלך הקרב ניתן לקבל ניקוד גבוה המכונה "איפון", הניתן על הפלת היריב על גבו, וניקוד זה מכריע את הקרב. בנוסף ניתן ניקוד נמוך יותר, הנקרא "ווזארי". קרב ג'ודו מסתיים כאמור באיפון, או לאחר ארבע דקות, ואז מנצח מי שהשיג יותר "ווזארי". במקרה של שוויון, הקרב נמשך עד להשגת ניקוד נוסף. התחרויות מתקיימות בקטגוריות לפי משקל הספורטאים, ובאולימפיאדה כל מדינה יכולה לזכות בכרטיס אחד לכל קטגוריה. הג'ודו הוא חלק מהמשחקים האולימפיים מאז משחקי טוקיו 1964, ובקביעות מאז מינכן 1972.
