יש הרבה דרכים לסווג את סרטי ז'אנר ההישרדות. אחת מהן היא מבחן הכלב: האם מדובר בסרט שבו כלבו של הגיבור עשוי להיהרג במהלך האירועים (תמיד מהלך תסריטאי מלוכלך ונצלני רגשית) או שברור לגמרי שאין צורך לחשוש לחייו? אז קודם כול, "אהבה ומפלצות" שמגיע אלינו באדיבות נטפליקס, על אף היותו סרט אסונות פוסט־אפוקליפטי הוא יציאה משפחתית יותר שמכוונת גם לקהל צעיר. או במילים אחרות – אל דאגה, כבר בדקות הראשונות מפגין הסרט וייב קליל ומשועשע שמבהיר מעבר לכל ספק שאת הסיפור הזה הכלב ישרוד.
לאחר שאסטרואיד ענק מאיים לפגוע בכדור הארץ, המין האנושי מצליח למנוע את האסון ולפוצץ אותו במטח טילים. אלא שכתוצאה מהפיצוץ, התפזרו תרכובות כימיות רעילות על פני הגלובוס והפכו את כל חרקי העולם למוטציות טורפות אדם שחיסלו תוך שנה 95 אחוז מהאנושות. שבע שנים לאחר האסון מחליט גיבורנו הצעיר ג'ואל לסכן את נפשו למען האהבה ולצאת מהבונקר התת־קרקעי שבו הוא מתגורר, כדי לנסות להגיע לחברתו שנמצאת במחסה מרוחק. העניין הוא שמסע על פני הקרקע הוא לא דבר פשוט בכלל, במיוחד כשאתה נער חסר כישורי הישרדות שקופא בזמן לחץ.
אין שום דבר חדשני ב"אהבה ומפלצות" הנוסחתי, אבל לזכותו ייאמר שהוא בכל זאת כיף גדול. הסיבה לכך היא שהכול בו עובד. ההרפתקאות, ההומור, הרגש, הרומנטיקה והכי חשוב – המסע החיצוני והפנימי של הגיבור. במהלך הסרט ג'ואל מתבגר, לומד לשרוד ובעיקר מדגים באופן חינני ביותר תכונה אנושית חשובה ומעוררת הזדהות – היכולת להסתגל, להביט למציאות בעיניים, למצוא את הכוח להרים את עצמך ולהילחם על גורלך. אחלה מסר, אחלה דיל לערב סרט משפחתי והכי חשוב – אחלה כלב ששורד בסוף.
עוד סרט הישרדות חדש בנטפליקס הוא "הנוסע הסמוי", אלא שכאן מדובר בחוויה עם טון קצת אחר – רציני, מהורהר ומדכא. שלושה אסטרונאוטים יוצאים למאדים למשימה בת שנתיים, וכמה שעות לאחר ההמראה הם מופתעים לגמרי כשהם מגלים בספינה נוסע סמוי. היות שמאוחר מדי לשוב לכדור הארץ, ייאלץ הצוות להשלים עם העובדה שהנוסע החדש כאן כדי להישאר. עניין לא פשוט בכלל כשמדובר בתנאי מחיה מדודים ומדויקים שחושבו בקפידה לשלושה אנשים.
הדבר הראשון שמבחינים בו ב"הנוסע הסמוי" הוא שלמרות שחקניות כמו טוני קולט ואנה קנדריק מדובר בסרט דל תקציב. זה ניכר מיד כיוון שסצנת ההמראה מתוארת מתוך החללית, מנקודת מבטם המוגבלת מאוד של האסטרונאוטים. ממש יום חופש לאנשי האפקטים. ולא, אין כאן איזו בחירה מודעת להעביר חוויה אינטימית ממקור ראשון כמו ב"האדם הראשון" של דמיאן שאזל. אבל רגע, סרט מד"ב טוב ממש לא צריך הפקה גדולה. תסריט חכם, מעניין ומעורר מחשבה זה כל מה שנדרש, וברור לגמרי שלכאן כיוונו היוצרים בהעמדת הסיטואציה ובשאלה המוסרית המרכזית שאיתה הם מבקשים להתמודד.
העניין הוא שהטיפול בחומרים לוקה מעט בחסר. קודם כול, מבחינת דלות הסיפור – היה ניתן בקלות לסגור את כל המהלך ב־50 דקות מהודקות ולא למרוח את האירועים על פני קרוב לשעתיים, עצלות ברובן. אבל הבעיה המרכזית היא שהסרט אינו מצליח באמת לחבר אותנו אל הדמויות ועל כן, האכפתיות שלנו מההחלטה הרת הגורל שעומדת במרכז העניינים אינה מצליחה להדהד את העוצמה הרגשית הנדרשת.
בנוסף, חבל מאוד שסרט שבחר (ובצדק) בקו ריאליסטי נוקשה ככל שניתן, מסתמך דווקא ברגעיו הגורליים על אקראיות קולנועית מהזן הרדוד ביותר כדי להעצים את הדרמה ואף להשפיע ישירות על הסיום.
בקיצור, אם תצליחו להתגבר על כל אלה, תגלו סרט סביר מאוד שהיה יכול להיות מוצלח בהרבה.
הנוסע הסמוי ארה"ב 2021, במאי: ג'ו פנה. 116 ד'
אהבה ומפלצות ארה"ב 2020, במאי: מיכאל מת'יוס. 109 ד'
