"מנדט" מתחיל ברצח אב של ראשי הציונות הישראלית שהיו אמורים לעמוד בראש מדינת ישראל לכשתקום ב־1948, אבל זה כבר לא יקרה. בלי רחמים, בתיאור קר ומצמרר, מוציא הסופר ניסן שור להורג בידי הבריטים את דוד בן־גוריון, מנחם בגין, יצחק שדה ויגאל אלון. השנה היא 1946, ורק עכשיו, אחרי יישור הקו המחריד הזה עם ההיסטוריה האלטרנטיבית המשמשת בסיס לספר, אפשר לצאת לדרך.
אבינועם טובולסקי בן ה־26 מתעב את הציונות מקדמת דנא, ועוד יותר מאז דרכה כף רגלו בנמל חיפה, שאליו הגיע מחוסר ברירה לאחר שברח מהנאצים רגע לפני שאלה כבשו את וינה. הוא חולמני, מוזר, טווסי בהתנהלותו וגם חד־מיני בארון. אחרי שרעיון הציונות נגדע בגרדומי הבריטים, טובולסקי חש שבשלה השעה להחדיר ללבבות העיקשים של יהודי ארץ ישראל את העובדה כי המשך המנדט הבריטי הוא־הוא החלום שאליו הם אמורים לשאוף. בדרך־לא־דרך, לא לפני שהוא סופג השפלות קשות וכישלונות מהדהדים, מצליח טובולסקי לצוד את תשומת לבם של הבריטים והם מכשירים אותו לתפקיד ראש ממשלת יזראל, שלטון בובות של הממלכה הבריטית.
סוגת ההיסטוריה האלטרנטיבית אינה מפותחת דיה בכתיבה העברית, וכל ספר שרואה אור במסגרתה הוא כמים קרים על נפש עייפה. ובמקרה של "מנדט" השמחה גדולה אף יותר, כי בניגוד לרוב הכותרים בסוגה הכתובים עברית ספרו החדש של ניסן שור לא מהלך אימים על הקורא, לא תופס את עצמו ברצינות מדי ולפרקים אפילו משעשע. "מנדט" לא בוחר בהצגת דיסטופיה שבמסגרתה הציונות נעלמה וכולנו מתים, אלא מביא סיפור עגול, מעניין וכתוב היטב שברוב הזמן מצליח להכניס את הקורא לאווירה של "מה היה אילו".
אם החלק הראשון של הספר מציג את הנפשות הפועלות ומסדר את המציאות החדשה אבן על אבן, החלק השני מעניק לו תנופה מפתיעה עם דמות מפתח, אחת מבנות משפחתו של טובולסקי. רצף אירועים – שמתרחש קצת מהר מדי ומפחית מעט מהאמינות אבל באופן נסלח – מביא את משפחת טובולסקי כולה ואת אבינועם בפרט לעברי פי־פחת ולשבר נפשי בלתי הפיך. בדרך מתרחש עוד רצח אב, הפעם של דמות מפורסמת מאוד בתרבות הפופולרית, ושמתכתב עם אירועים היסטוריים שהתרחשו או לפחות כאלה שהיו אמורים להתרחש.
הספר לא ארוך במיוחד, 287 עמודים, ועם עוד כמה עשרות עמודים היה יכול להפוך למופתי. כאמור, חלק מהאירועים שמתוארים בספר קורים מעט מהר מדי. בכמה מהקטעים יש תחושת דחיפות־יתר של הסופר, כאילו רצה לשפוך את העלילה ממוחו הקודח ולא העניק מספיק מילים ותיאורים כדי לרווח בין אירוע מאז'ורי אחד למשנהו. אפשר לתת לקורא מעט יותר אוויר לנשימה, קצת יותר רקע, צבע, זריחות ושקיעות. בנוסף, יש ודאי קוראים שמרנים שפחות יאהבו את ההתעסקות המרובה־יחסית בזהותו המינית של הגיבור, בעיקר בתחילת הספר. לדעתי היה עדיף לקצץ קצת שם ולהעמיק בתיאורים אחרים, אבל מכיוון שמדובר ללא ספק בבחירה ואמירה תרבותית אקטואלית של הסופר, אפשר וצריך לכבד אותה.
בסיכומו של דבר מדובר בספר נהדר, שעל אף מעט פגמיו מציג תיאור אמין וקולח של המציאות שיכולה הייתה להיות נחלתנו. למרבה המזל הבריטים לא כאן מזמן, וסופרים עבריים בעיר עברית יכולים להשתעשע בשפה העברית בשאלה מה היה אילו המנדט דווקא היה נותר על כנו.
מנדט ניסן שור. כתר, 287 עמ'
