"בת האלכימאי היא לא בת אחת, אלא כמה בנות של מדענים"

בשבוע הספר 2018 יצא בחור בשם אורי שטרנפלד במחאה מקורית, ופרסם פוסט בפייסבוק על נוסחתיות של שמות ספרים. תחת הכותרת "קרובתו של עושה הדברים" הוא קיבץ כמה כריכות שעליהן התנוססו שמות כמו אשתו/בתו/אחותו/אהובתו של, והמשתנה הנוסף היה דמות גברית כלשהי שבניגוד אליהן כן זכתה לתיאור.

תיאודורה גוס בחרה באופן מודע להשתמש בנוסחה הזו בדיוק. "בת האלכימאי" בספרה היא לא בת אחת, אלא כמה בנות של מדענים. כבר בכותרת הממזרות שוברות את הכלים, והן ממשיכות בכך במהלך הספר כשהן מתעקשות להשמיע את קולן. האבות שלהן, אותם "עושי הדברים" מהנוסחה, כמעט לא נוכחים בעלילה. הם מוזכרים או מגיחים, אבל לא מקבלים את הבמה.

"המקרה המוזר של בת האלכימאי" מפנה זרקור אל הדמויות שנשכחו מעלילות ספרי המאה ה־19, ונותן להן להשתלט לא רק על הכותרת אלא גם על העלילה, ולהציג בפני הקוראים את הנרטיב שלהן. התוצאה היא ספר שובב ומהנה, שמספק בקלילות הנאה אינטלקטואלית מתובלת בביקורת חברתית, במסגרת פענוח תעלומה בלשית בלונדון של העשור האחרון שלפני המאה העשרים.

אלמנטרי, ווטסון

המוטו של סדרת ספרי הבלש של הסופר הרוסי בוריס אקונין הוא "לזכר המאה התשע־עשרה, שהספרות בה הייתה גדולה, האמונה בקדמה – חסרת גבולות, והפשעים בוצעו ופוענחו בחן ובטוב טעם". גוס הקימה לתחייה כמה מעלילות הספרות הגדולה הזו, אך טוותה סביבן פשעים שבוצעו ללא חן וטוב טעם כלל, אלא להפך. פשעים מחרידים עומדים במוקד הספר, אך הפענוח שלהם וההתמודדות עמם, לעומת זאת, מענגים במיוחד.

אי אפשר לדבר על פענוח פשעים במאה ה־19 בלי להזכיר את הבלש המהולל שרלוק הולמס וחברו הדוקטור ווטסון. ואכן, כאשר תעלומת עבר מתעוררת מחדש ומטרידה את העלמה מרי ג'קיל, היא נושאת פעמיה לעבר רחוב בייקר 221. שמה של העלמה צפוי לזקוף את גבותיהם של הקוראים, גם אלו שבקיאים רק מעט בספרות המאה הזו. מרי היא בתו של ד"ר ג'קיל, גיבור הנובלה של לואיס סטיבנסון, "המקרה המוזר של ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד", שהיוותה השראה לשם הספר ותכניו. לאורך המאמצים לפענוח התעלומה, ועם הצטרפות פרשה נוספת של סדרת רציחות נשים ברחובות לונדון שאותה גיבורינו יבקשו לפענח, יצטרפו לעלילה עוד דמויות ששמותיהן יעלו חיוך.

לכתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הציונות הספרדית: הסיפור שנדחק מספרי ההיסטוריה
– דו"ח אמריקני על חיסול חשוקג'י מפר את האיזון במזרח התיכון
– התוצאות המפתיעות של דו"ח העוני

הבחירה לשאוב השראה מספרות המאה ה־19 ואף לשלב בספר כמה מדמויותיה היא בחירה משחקית מהנה עבור הקוראים, גם אלו שאינם בקיאים לעומק בחומר. מלבד העונג שמספק הדיאלוג בין הטקסטים, ישנה ההנאה הבסיסית והאנושית כל כך: להיות בעמדת יתרון אינטלקטואלי ולחוש התנשאות. הקוראים נהנים להיתקל בשם המוכר ולדעת מיד על הדמות מעבר למה ששורות הספר סיפקו.

די לחכימה

הספר, בתורו, מלמד את הקוראים שגם אם קראו הכול – הם לא יודעים הכול. תוך שימוש מתוחכם בפער שבין מציאות ובדיון, גוס מזכירה לקוראיה שכל רומן גדול שהם קראו הציג להם רק תמונה מסוימת, אך ישנו גם הסיפור שהושקט, שהסופרים בחרו לא לכלול בין דפיהם, וישנן דמויות שהוסטו הצידה. אט אט מתגלה "המקרה המוזר של בת האלכימאי" כספר פוליטי, שמבקש להשמיע את קולן של הדמויות שהושארו בצד – הנשים, הבנות של, שכעת לא רק משתלטות על העלילה אלא גם כותבות אותה.

במהלך משחקי נוסף, גוס החליטה להעניק לעלילת הספר כמה כותבות – חברותיה של העלמה מרי ג'קיל. אלו לא רק הנפשות הפועלות בסיפור, אלא גם הנפשות המתעדות את עלילותיהן וכורכות אותן לכדי ספר. העלילה משובצת בהערות שכביכול נכתבו על גבי הטקסט, כאשר הדמויות קראו את האופן שבו תוארו על ידי חברותיהן בכתב היד, ושדרכו התגלה להן מה הן חושבות עליהן או כיצד נהגו בהיעדרן. המבנה הזה אמנם מעייף לעיתים, אך לרוב מוסיף ממד נוסף של הנאה ומספק לגוס עוד הזדמנויות לשעשע את קוראיה.

ההערות של הדמויות מהוות בעבורן במה להשמעה מפורשת של עמדותיהן. כך למשל, כשנשקפת להן סכנה והן נאלצות ללבוש בגדי גברים כדי להסוות את זהותן, הן מופתעות מהנוחות ומתלוננות על הסרבול של בגדי הנשים: "לא פלא שגברים אינם רוצים שנשים ילבשו מכנסיים. לאילו הישגים יוכלו נשים להגיע אם לא יהיה עליהן לדאוג ללא הרף לחצאיותיהן, למנוע מהן להישרך בבוץ או להירמס על מדרגות האומניבוסים? אם יהיו להן כיסים! עם כיסים, נשים יוכלו לכבוש את העולם!" אך מנגד, הן מזכירות, לעיתים זה דווקא משמש אותן. "כולכן יודעות היטב שלבוש נשי עשוי לשמש כהסוואה יעילה. התעלמות וזלזול עשויים לעתים קרובות לשרת אותנו. אף אחד אינו מצפה שאישה תשלוף אקדח מתיקה…".

המחאה הפמיניסטית שעולה בין שורות הספר מובאת גם דרך היחס של הדמויות האחרות אל הנפשות הפועלות. כך למשל, כאשר אחת הדמויות שכלה את הוריה, עורך הדין שלה רומז שעליה להינשא לגבר שיוכל לקחת פיקוד על ענייניה, "מאחר שעלמות צעירות הן בורות כל כך בדרכי העולם". גם שרלוק הולמס המהולל נתפס לרגע כגבר מתנשא כשהעלמה ג'קיל מבקשת את עזרתו בפתרון תעלומה. אך למרבה ההקלה מתברר במהרה שהולמס וד"ר ווטסון הם בצד של הטובים, ואינם רואים בדמויות הנשים פחותות ערך. כאשר מתגלה שחלק מהקורבנות של סדרת הרציחות היו אומנות שטיפלו בילדים, הולמס אף אומר: "מניסיוני, ברוב המקרים אלה הן נשים אינטליגנטיות שאינן זוכות להערכה מספקת ונידונות לחיים של חוסר חשיבות". לאורך הספר השניים משתמעים כמודרניים, ולא רק משתפים פעולה עם הנשים הפועלות בספר אלא ממש נשענים עליהן לפענוח התעלומה.

בשל הערות ותקריות מן הסוגים הללו חששתי בהתחלה כי גוס מאכילה בכפית את קוראיה עם הדעות והמסרים הגלויים שלה, ללא עידון. אך ככל שהתקדמתי בקריאה הבנתי שהדבר דווקא עוזר לי, משחרר אותי מהצורך לפענח. בזכות הערבוב בין הפשט והדרש וללא העמדות הפנים, יכולתי להשלים עם כך שמדובר בספר עם אמירה פמיניסטית, והייתי מסוגלת לראות בפשטות את שהדמויות ביקשו להראות לי. אף שלפעמים הן דיברו בקלישאות, לא יכולתי שלא לחשוב כי יש סיבה לכך שהדברים האמורים היו לקלישאות: הם פשוט נכונים.

מפלצות ממין נקבה

מלבד העובדה שהדמויות הראשיות המניעות את העלילה הן נשים, חלק מהנשים הן מפלצתיות, ואף מגדירות את עצמן כך ובגאווה. כמי שהושפעו מהשאיפות המדעיות של אבותיהן, הן חריגות בעיני החברה. אך הן מקבלות אחת את השנייה, רואות זו את זו ונותנות לכל אחת מקום כפי הנדרש לה, ליצריה ולמאפייניה הייחודיים. הסולידריות והסובלנות שלהן מהדהדות את האמירה כי כל המאבקים הם אותו מאבק, ומי שמבקשת זכויות לנשים צריכה לבקש זאת לכל הנשים, גם לאלו שאינן תואמות את הערכים שנקבעו כנורמה.

גוס מספרת שהספר נולד מהשאלה "למה כל כך הרבה מדענים מטורפים בסיפורים מהמאה התשע־עשרה יוצרים מפלצות ממין נקבה, או מתחילים ביצירתן ולבסוף משמידים אותן?". התשובה הספרותית שלה הובילה לתחרות האב הגרוע ביותר בספרה. בנות האלכימאים המוזכרים בכותרת הספר הושפעו בדרכים אלו ואחרות מניסוייהם המפוקפקים של אבותיהם ושותפיהם, מדענים שהשתייכו לאגודה סודית, שבשלב מסוים בעלילה נדמה כי חבריה נמצאים בכל מקום. בנותיהן, בחלק מהמקרים, היו קורבנות לאספירציות המדעיות של אותם הגברים. מטרתם, כפי שמסבירה אחת הדמויות, היא לתרום להתפתחות המין האנושי דרך מדע, "לרומם אותנו מעל לטבענו האנושי המוגבל. את ודאי יכולה להבין את היופי הטמון בשאיפה שכזאת, גם אם אינך רואה בעין יפה את האופן שבו מנסים להגשימה".

חבורת הנשים, שחלקן חוו על בשרן את ההשלכות, חוברות להולמס, ווטסון ושותפים נוספים לדרך, ויחדיו הם מנסים להתחקות אחר חברי האגודה, שקשורים באופן לא ברור לכל התעלומות המניעות את העלילה. הם מנסים להבין את מטרותיהם ומעשיהם, ולעצור אותם מלפגוע באחרים בדרכם.

אל מול הטוב שלהם, הרוע פועל ביתר שאת ומספק גם הוא כר לביקורת מצדה של גוס. את אחד הרשעים הגדולים בספר מניעה אהבה אכזרית וחולנית שמיתרגמת לתחושת בעלות. בהתפרצות כלפי קורבן אהבתו הוא מבטא את הרעילות שלו כבן זוג: "את שלי, תמיד תהיי שלי. את יודעת זאת, ג'סטין. את יודעת זאת בלבך, שם את אוהבת אותי חרף רצונך – בדיוק כמו שאני אוהב אותך. בואי אליי עכשיו, וזה יהיה סוף הפרשה. חברייך יהיו בריאים ושלמים, הרציחות ייפסקו. הרציחות האלו הן על מצפונך, אהובתי".

הפושע "בשם האהבה" מטיל על האהובה את האשמה על פשעים לא לה, ומבטא את הרוע הפוטנציאלי בתחושת הבעלות. אל מולו ניצבת במלוא יופייה תחושת השייכות. הדמויות הנשיות מטפחות את שייכותן לחבורה, בבחירתן החופשית זו את זו כשותפות לדרך, בהחלטתן להפוך למשפחה על אף ההבדלים, על אף החסרונות, על אף המפלצתיות.

לא רק "בנות של"

במידה רבה, "המקרה המוזר של בת האלכימאי" הוא ספר על היכולת לתקן עוולות באמצעות ספרות. הדמויות כותבות את סיפורן בעצמן בין היתר בשל כך, וגם גוס טוותה עלילה שאפשרה לה לתת קול למי שלא הורשתה להשמיע את שלה. בכך לא מדובר רק על בנות מדענים מטורפים במאה ה־19 שהיו קורבן לניסויים, אלא גם על בנות למשפחות משולי החברה שלא זכו להזדמנות, או בנות למשפחות אמידות שלא זכו להשכלה, מעבר לחינוך לנימוסים הנדרשים מליידי מכובדת. אולי אם כל אותן דמויות נשים, בספרות ובמציאות, היו מקבלות חינוך אקדמי והזדמנויות, הן היו יכולות בעצמן להיות המדעניות, ולא רק "הבנות של".

כאשר העלמה ג'קיל מוצאת שכאישה היא לא יכולה לעשות את כל ששרלוק הולמס עושה, להסתובב באותם האזורים ולהיכנס לאותם המקומות, היא מבינה שעולמה צר בגלל היותה בת מינה. "עד עכשיו היא מעולם לא חשבה שמגביל להיות אישה. אך עד עכשיו היא גם מעולם לא ניסתה לחקור סדרת רציחות. או לעשות כמעט שום דבר אחר. וכעת היא התחילה לגלות שברגע שאת מתחילה להסתובב בעולם ולעשות דברים, את נתקלת ברשימה ארוכה של איסורים".

קשה להעריך כמה נמנע מהעולם עם הגבלת חצי מאוכלוסייתו במשך שנים רבות כל כך. בסיום הספר, אחת הדמויות מתארת אותו כ"תיאור מדויק של קבוצת נשים המנסות להסתדר בעולם כמיטב יכולתן, כשם שעושות נשים בכל מקום". הספר מותיר מקום לאופטימיות, ופותח סדרת ספרים בכיכובן של הנשים שטרם תורגמה לעברית. בהחלט יהיה מעניין לראות את האופן שבו גוס מטפלת בסוגיות הללו ובאחרות בהמשך ההרפתקאות של הדמויות.המקרה המוזר של בת האלכימאי
תיאודורה גוס
מאנגלית: חמוטל ילין
דוב לדעת, 2020,
425 עמ'