ערב ההשקה של פורום קהלת התקיים בחורף 2012. בתום סבב הברכות והאיחולים ורגע לפני הרמת הכוסית, פנה המנכ"ל הצעיר מאיר רובין לעיתונאים בקהל במסר חריג: "אנחנו לא רוצים קרדיט, לא צריכים אזכורים בתקשורת, ולא מבקשים לגזור קופון על הצלחות. המטרה שלנו היא לעבוד מאחורי הקלעים, ולהניע תהליכים בשקט".
ההשראה המרכזית להקמת פורום קהלת הייתה קנאת מייסדיו במכון הישראלי לדמוקרטיה – גוף מחקר עצמאי ובולט שניפק במהלך השנים שורה ארוכה של ספרים, מחקרי וניירות מדיניות, וקידם מדיניות שמאל, במיוחד בתקופה שלפני ההתנתקות. אלא שהמכון הישראלי לדמוקרטיה השקיע הון רב במסעות יח"צ ושלטי חוצות, עניין שבפורום קהלת נמנעים ממנו. קברניטיו הבינו שכדי להשיג תוצאות עדיף לעתים לוותר על האגו ולהנמיך פרופיל.
מדוע? הפוליטיקאי תלוי בבוחר, ולכן הקרדיט נמצא אצלו במקום גבוה בסדר העדיפויות. גם אם ח"כ יקבל לידיו הצעת חוק חכמה ואפקטיבית, הוא לא יקדם אותה אם יחשוש שמישהו אחר יגנוב לו את הכותרות ויגזול ממנו את התהילה. התוצאות מבחינתם הוכיחו את התזה. רשימת הנושאים שפורום קהלת קידם מאז הקמתו ארוכה ומשמעותית, וכוללת סוגיות כמו: חוק יסוד 'ישראל מדינת הלאום של העם היהודי'; מינוי סמנכ"לים במשרדי הממשלה כמשרת אמון; ליווי הרפורמה במשק החשמל; קידום סגירת מועצות הצמחים והדבש; צמצום האקטיביזם הייעוצי והשיפוטי; הסרת חסמי תעסוקה לעולים מצרפת; קידום רפורמה בלימודי האזרחות ועוד.
נושאים אחרים טרם התגבשו לכדי שינויי חקיקה, אך עלו לדיון ציבורי בוועדות הכנסת: פסקת התגברות, מניעת הסתננות, קידום מעמדה הבינלאומי של הריבונות הישראלית בגולן, מאבק בארגוני החרם, תחרות בתחום הכשרות, קידום תחבורה שיתופית, ייעול החברות הממשלתיות ועוד.
השיטה: הפעלת קאדר של חוקרים מוכשרים, הנושאים באמתחתם לא רק רקע אקדמי תיאורטי אלא גם ניסיון מעשי בזרועות הממשל. טקטיקת השמירה של הפורום היא 'אישית לוחצת': אם הפוליטיקאי לא יבוא אל ההר, הם יגיעו אל הפוליטיקאי, יציידו אותו במחקרים ובנתונים ויגבשו עבורו הצעות מפורטות. לרוב הם לא יסתפקו בניסוח המסמכים, אלא יפעילו לובינג בכנסת ויסייעו לח"כ לגבש קואליציה עם ח"כים מסיעות אחרות. כלקוח, נשאר לו רק להצביע. מטבע הדברים, שירות הלקוחות המפותח יצר ביקוש גדול לתוצרים של המכון, בעיקר במפלגת הבית היהודי והליכוד אך לא רק. סיוע האש של קהלת מכסה גם אזורים לא צפויים בעומק השטח של הכנסת.
ההבדלים בין פורום קהלת למכון הישראלי לדמוקרטיה אינם מתמצים בחתימה הנמוכה ובמעורבות הגבוהה בכל תהליכי גיבוש המדיניות והחקיקה, אלא גם בהתנהלות רזה וזריזה: בעוד שבכירי המכון לדמוקרטיה מקבלים משכורות שעשויות להגיע לשש ספרות, משכורות הבכירים בקהלת אינן עוברות את ה-30 אלף. המכון הישראלי לדמוקרטיה יושב בבית מידות מפואר בשכונה מהיקרות בירושלים, בעוד קהלת שוכן במשרדים צנועים יחסית בגבעת־שאול וכן הלאה.
ההישג הגדול ביותר שקהלת זוקף לזכותו הוא חוק יסוד 'ישראל מדינת הלאום של העם היהודי', שעבר בכנסת במושב שעבר. החוק אמנם לא היה יוזמה של קהלת, שקיבל אותו כריבאונד מהמכון לאסטרטגיה ציונית, אך למרות זאת הוא הפך לפרויקט דגל. אנשי קהלת העניקו לו טיפול מסור שכלל השתתפות בכל ישיבות ועדת אוחנה שדנה בו, ומעורבות בכל תג ופסיק. המכון כשל במאמצים לשמר את סעיף המשפט העברי ואת סעיף ההתיישבות היהודית המקורי, אולם גם הסעיפים שכן עברו איזנו את המבנה החוקתי של ישראל ונחשבים להישג משמעותי.
לשנות את השיח
אחת ההשפעות העמוקות של קהלת על השיח הימני היא בתחום הכלכלי. כאשר פרופ' קופל הציג את מטרות הפורום בשנת 2012, הוא מנה שלוש רגליים: "הבטחת עתידה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, לחיזוק הדמוקרטיה הייצוגית, הרחבת חירויות הפרט והעמקת עקרונות השוק החופשי". הניסוח הזה מופיע גם באתר המכון.
הרגל השלישית הייתה בימים ההם בגדר הפתעה. תהליכי ההפרטה במשק החלו אמנם שנים רבות לפני כן, אולם השחקן היחיד כמעט בתקשורת הימנית שעסק אז בקידום שיטתי של השקפת עולם כלכלית־ימנית היה ערן בר־טל, אז איש 'מקור ראשון'. הנושא בכללו לא עמד במרכז סדר היום של המחנה הלאומי. לשאלתי ענו אז קברניטי קהלת כי התחום הזה נכנס לרשימת המטרות בשל 'בקשה של התורם'. אלא שמה שהתחיל כבקשה של תורם, הפך עד מהרה למחולל שינוי עמוק בשיח הציבורי בישראל – מדינה שהוקמה על ידי מפלגת פועלים ושבתחומים רבים עדיין שלטת בה מסורת סוציאליסטית – לכיוון ליברטריאני. בתמצית, החזון הוא ממשלה רזה המתמקדת בשלושה תחומים בלבד: ביטחון, משפט ותשתיות ציבוריות. לתפיסה זו, כל שאר הצרכים אמורים לקבל מענה מכוחות השוק החופשי ומגופים פילנתרופיים פרטיים.
פרופ' יוסי דהאן ממרכז אדווה תקף את פורום קהלת, כינה אותו "איין ראנד של ישראל", וטען שאין לקהלת "שום עניין בצמצום אי־שוויון או בצדק חברתי", ארגוני שמאל תקפו את "האג'נדות הרפובליקניות שיובאו ארצה במימון יהודים עשירים מארה"ב", אולם עיקר המחלוקת פרצה בתוך המשפחה, בציונות הדתית: לא רק מצד ארגונים המזוהים עם הקיבוץ הדתי כמו "נאמני תורה ועבודה", אלא גם מגופים התומכים באופן עקרוני בכלכלת שוק.
אם נחזור רגע להגדרה העצמית של קהלת, נבין את המתח. יש הבדל בין "קידום עקרונות השוק החופשי", ובין "הרחבת חירויות הפרט". תפיסת "השוק החופשי" היא פרגמטית – מעדיפה להגדיל את העוגה במקום לריב על החלוקה שלה, ומניחה שמדיניות סוציאליסטית תשיג תוצאות הפוכות מהמקווה: תהפוך את המדינה לטוטליטרית ותפגע ברווחתם של המעמדות החלשים. מדיניות שוק חופשי בוחנת אפוא כל פעולה של מדינת הרווחה לגופה. כך למשל, היא עשויה להתנגד להבטחת הכנסה משום שהיא מעודדת בטלנות, אך לתמוך במס הכנסה שלילי לבעלי הכנסות נמוכות שכן הוא מעודד את הגדלת ההשתתפות בשוק העבודה. ככלל, הדוגלים בשוק החופשי ישאפו לצמצם את מדינת הרווחה אך לא לבטלה כליל, במיוחד לא במקרים שבהם התמיכה הממשלתית ניתנת לאלו שבאמת לא מסוגלים לעזור לעצמם, כמו נכים קשים או תשושי נפש.
לעומת זאת, תפיסת "חירות הפרט" מבטאת ערך אידאולוגי קשיח, דתי כמעט. הליברטריאנים האוחזים בו רואים בתשלומי העברה לביטוח הלאומי גזל בחסות שלטונית הפוגע בזכות הקניין, ולא מקבלים הבחנה בין קצבה לגיטימית לקצבה פסולה. טענתם היא שמדינת הרווחה איננה מצמצמת פערים ולא מקטינה אי־שוויון, אלא צוברת לעצמה כוח וסמכויות ולבסוף בהכרח פוגעת בזכויות האזרחיות והפוליטיות של האזרחים, ולפיכך אין לה מקום.
מיזמים חשובים נוספים של קהלת הם תכנית הדוקטורנטים ותוכנית הסופרים, שבמסגרתן נבנה הדור הבא של האנליסטים, החוקרים והכותבים של הימין האינטלקטואלי בישראל. היעד הבא של קהלת הוא הקמת מקבילה ל'שתיל' של הקרן החדשה, שתתמוך בארגוני החברה האזרחית של הימין. הזרוע למימוש המטרה הזו הוא הפורום לחברה אזרחית המנוהל על ידי עדי ארבל, ומסייע לארגונים צעירים בתחום הכשרה להשפעה אזרחית, פיתוח יכולות אסטרטגיות, רישות וקהילה וגיוס משאבים.
