כבר למעלה משנה, מדי מוצאי שבת, בגשם או בחמסין – אלדד יניב מתייצב להפגין. קודם בפתח־תקווה, לא הרחק ממקום מגוריו של היועץ המשפטי לממשלה ד"ר אביחי מנדלבליט, ואז ליד "הבימה", ואז בכיכר רבין, וחוזר חלילה. זה התחיל כמחאה מול היועץ המשפטי, המשיך כמחאה נגד המשטרה, ועבר, כצפוי, למפגן נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. לאיש אין ספק, ואלדד יניב גם לא מנסה להסתיר זאת: יקראו למחאה כיצד שיקראו – בסופו של דבר היעד הוא החלפתו של נתניהו, ובמקביל הכנסתו של יניב לכנסת. רק שלא תמיד ברור מה המטרה הראשית, ומה המשנית. ובינתיים, בעוד ההפגנות נמשכות, התהודה שלהן יורדת וגם הסיכוי שלו פוחת.
פעמיים כבר ניסה אלדד יניב (50) להיבחר לכנסת, וכשל. פעם בראש מפלגה עצמאית, "ארץ חדשה", שהתמודדה בבחירות 2013 ולא עברה את אחוז החסימה, אבל קיבלה 28 אלף קולות; ופעם שנייה כשהשתתף בפריימריז של מפלגת העבודה לקראת בחירות 2015, והוצב במקום ה־30 בלבד. אבל יניב משתוקק להגיע לבית המחוקקים, והמאבק מול נתניהו הוא הפלטפורמה הנוכחית.
לאירועי המחאה בפתח־תקווה הוא הגיע חודשים אחדים לאחר שהחלו. יניב בא לשם נמרץ, מלא אנרגיה, מצויד ביכולות נאום וכתיבה מוכחות, ובמלאי עוקבים נכבד בפייסבוק ובטוויטר. עוד לפני הגעתו לשטח הוא עסק בהגשת בג"צים נגד המשטרה ונגד היועץ המשפטי, בטענה שכל הבדיקות שעליהן הורה מנדלבליט צריכות להפוך לחקירות פליליות של ממש. המטרה שלו הייתה לעורר תהודה ועניין במחאה, ולהאיץ את החקירות עצמן. נתניהו, שטען שכל זה אינו משפיע עליו, דווקא התייחס פעמיים ליניב ולשותפו דאז, מני נפתלי. הוא אף שיתף סרטון שבו מונה אהוד ברק את אלדד יניב ברשימה המצומצמת של "האנשים שמהם בנויה האופוזיציה". נראה היה שהצמד יניב־נפתלי מטריד אותו יותר מיאיר לפיד או אבי גבאי.
במלאת שנה וחצי למחאה שיניב הוא ממוביליה, מתברר שמוטי אשכנזי הוא לא. אשכנזי, שיזם את ההפגנות נגד גולדה מאיר ומשה דיין אחרי מלחמת יום הכיפורים, הצליח בסופו של דבר לסחוף אחריו המונים בכוח העיקשות וההתמדה. המסר הברור והחד־משמעי שלו נקלט, וגולדה ודיין הלכו הביתה. ליניב, כבר מתחילת הדרך, חסר המסר האחיד. בעידן פוליטי של "סאונד־בייטס" (או בעברית "כותרות") – חסרה לו אמירה פשוטה, קצרה וקליטה, שהיא תנאי הכרחי להצלחתו של כל קמפיין. אי אפשר למחות שבוע אחד נגד המשטרה, שבוע אחר נגד היועץ המשפטי, ולקנח בראש הממשלה. זה פשוט לא עובד.
בתחילה עוררו המחאות עניין מסוים, ויניב אף בילה לילה אחד במעצר. אבל מאז "הפגנת הגיליוטינה" – שהליכוד עשה בה שימוש פוליטי מוצלח בהסטת הדיון מנשוא החקירה, נתניהו, אל האמצעי שבו השתמשו המוחים – לא זכו ההפגנות לסיקור נרחב או להתייחסות מיוחדת של כלי התקשורת. ככל שנמשכות, מסתעפות ומתרבות החקירות נגד נתניהו ובני משפחתו, הציבור מגלה בהן פחות ופחות עניין. ההרגל הוא מפלטו של החשוד. נתניהו הצליח לטעת את התחושה שהעובדה שהוא נחקר כבר 11 פעמים, מקצתן כחשוד באזהרה, אינה פוגעת כהוא זה בתפקודו כראש ממשלה. יניב מצידו נאלץ להחריף את הטונים ואת המסרים. הוא צייצן בלתי נלאה, המשגר את ציוציו נגד נתניהו (או מנדלבליט, או אלשיך) כמה פעמים ביום. כבר מזמן הפסיק לקרוא לראש הממשלה בשמו, וברטוריקה אופנתית מתלהמת הוא מחליף בין "החשוד מבלפור", "המושחת מבלפור" ו"ראש כנופיית הפשע". מה לא עושים כדי להעצים מחאה שאינה מתעצמת. ועדיין, לסחורה הזו קונים מועטים בלבד. אולי בעיני נתניהו יניב הוא מראשי האופוזיציה, אך בעיני הציבור הוא לא.
על פי הסקרים, המחאה הזו לא הייתה עבור נתניהו אפילו מכה קלה בכנף. הירידה המסוימת בתמיכה בליכוד הייתה על רקע אי השקט בדרום, והצלחת החמאס לשרוף שדות בעוטף עזה. החקירות לא רק שלא פגעו במפלגת השלטון, הן לעיתים גרמו לנסיקתה.
יניב עודנו משוכנע שההתמדה – גם אם אינה זוכה לסיקור תקשורתי צמוד, וגם אם היא מוצאת ביטוי יותר ברשתות חברתיות מאשר בכיכר העיר – תתורגם להשפעה. בימים אלה הוא עוסק בגיבוש רשימה לכנסת הבאה. בעבודה יש לו לא מעט מבקרים, וכאלה הסבורים שהוא מבריח קולות יותר משהוא מוסיף, אך יניב עצמו כבר הודיע שאין לו תוכניות לרוץ שוב במסגרת הפוליטית הזו. מן הסתם הוא מבין שבמפלגה המצטמקת, סיכוייו להתברג במקום ריאלי הינם אפסיים. גם ליאיר לפיד אין סיבה לרוות נחת מהתבטאויותיו. לגישתו של יניב, האופוזיציה כולה רופפת ורופסת, ונמנעת מלבקר את נתניהו בנושא השחיתות. אפילו מרצ בראשות ח"כ תמר זנדברג היא בעיניו מפלגה מנומנמת ולא לוחמת. "מה שנתניהו עשה לאולמרט מבוקר עד ערב, לא מוצא ביטוי באופוזיציה של היום", הוא אומר.
יניב לפיכך מאמין שרק רשימה המורכבת ממנהיגי מאבקים שרוצים להילחם כנגד הכללים המקובלים, כשלצידם מתייצבים צעירים מלאי רצון לשינוי – רק היא תוכל לחולל מהפך. האם בחלוף שנה וחצי של הפגנות מחאה שאותן הוא מוביל, יש סיכוי שהפעם זה יצליח? לפי מה שמראים כרגע הסקרים, ספק אם אלדד יניב התקרב במשהו לעבר הכנסת. והוא הרי כל כך רוצה להיות שם.
ירון דקל הוא עיתונאי, מפקד גלי צה"ל לשעבר, ומגיש היום את התוכנית "דקלסגל" בתחנה
