ואיזה מסכנים האוהדים עופר הראל מתגעגע להפועל חיפה של פעם עופר הראל 26/03/02 גורלו של אדם, אומר משפט ידוע, נקבע מיד עם לידתו. יש כאלה שסומנו להיות כנרים מהוללים; אחרים יהיו כוכבי קולנוע, שיעברו ממסיבה למסיבה ומטקס אוסקר אחד למשנהו. אבל הרוב המכריע יהיו אנשים כמוני וכמוך, שקמים לעבודה מדי בוקר ומבלים את שארית חייהם האפורים בניסיון לסגור את המינוס בבנק. ויש סוג נוסף של אנשים שגורלם נקבע עם לידתם: אלה שנועדו לסבול. אוהדי הפועל חיפה, במילים אחרות."להיות אוהד הפועל חיפה זה ללכת נגד כל הסיכויים", אומר יובל רוסמן, אחד האוהדים המזוהים ביותר עם האגודה. "אף פעם לא היתה מערכת מסודרת או אנשים רציניים, ואם הגיעו אנשים רציניים לא היתה תמיכה מספקת מההסתדרות. תמיד נפלנו בין הכסאות. למועדון הזה אין מזל".אותה הסתדרות שרוסמן הזכיר היתה הגוף שהחזיק את הפועל חיפה במשך שנים. ככל שהצבע האדום היה חזק יותר פוליטית, כך גם התבטאה התמיכה בצורה יותר משמעותית בקבוצות הפועל. בחיפה הפכה אגודת הפועל לגוף משמעותי מאוד שליכד בתוכו, מלבד מהכדורגל והכדורסל, עוד ענפי ספורט רבים. "בסיף, למשל, היו שבע קבוצות בארץ, ואת שלושת המקומות הראשונים תפסו קבוצות של הפועל חיפ ה", נזכר מאמן הכדורסל הוותיק רני כהנא, שגדל בהפועל חיפה ושאביו, יצחק, ניהל את המועדון במשך 26 שנה. "בהתעמלות הביאו את אגנס קלטי. בכדורמים הפועל חיפה היתה אלופה. בשחמט היו להפועל שלוש קבוצות. בטניס שולחן היו שתי קבוצות אלופות. זו היתה העוצמה של הפועל. בית הפועל היה באמת בית עבור כולם. אי אפשר היה לעבור שם מרוב צפיפות. היו מכות על פעילות בבית הפועל. כל החיים שלנו סבבו סביב זה. זו היתה ממש משפחה אחת גדולה, וזה כלל את כל ענפי הספורט. היינו הולכים לראות התעמלות, כדורמים וכל ענף אחר. זה היה יותר מתנועת נוער". העוצמה של ההסתדרות הפכה אותה גם ל"לשכת התעסוקה" של ספורטאים מהפועל חיפה. בכל מקום בו היו ועדי עובדים ­ מקומות כמו בתי זיקוק, חברת החשמל ונמל חיפה, שעד היום עובדים בו אנשי הפועל רבים ­ שולבו בעבודה ספורטאים מהאגודה. העוצמה של ההסתדרות ומפא"י היתה כל כך גדולה, שבשנות ה­60 התערבו גורמים במפלגה כדי למנוע ממנה לרדת ליגה."אז חיפה היתה אדומה לגמרי", מסביר כהנא. "ההסתדרות בעיר היתה החזקה ביותר בארץ, ולכן גם ההישגים של הפועל חיפה היו בהתאם. בזמנו, כל הספורטאים התקבלו לעבוד א ו בנמל, או ב"משביר" או בבתי זיקוק. הם התקבלו לכל מקום שהיו בו ועדי עובדים. אז הספורט היה לגמרי מפלגתי. הפועל היתה ההסתדרות ומפא"י, ומכבי סימלה את הציונים הכלליים. במצעדים של 1 במאי החלק של הפועל חיפה היה לא פחות חשוב מזה של העובדים עצמם. לכן, כששחקן עבר מקבוצה לקבוצה זו היתה ממש בגידה. כששחקן היה עובר מהפועל למכבי זה היה אירוע חריג". הנפילה: הכל התחיל עם המהפך הפוליטי הנפילה הגדולה, שאותותיה ניכרים באגודה עד היום, החלה בשנות ה­.70 המהפך הפוליטי במדינה בסיום העשור פגע בהסתדרות, וכך החל גסיסתה של מי שהיתה אגודה בעלת עוצמה אדירה בעיר. בעוד מכבי חיפה המשיכה להתקיים בצורה עצמאית, בהפועל העניינים החלו להסתבך. יוחנן וולך, שהיה לפני כן בקבוצת הכדורגל של הפועל חיפה, ידע כבר אז לקרוא את המפה. "היתרון של הפועל עד אמצע שנות ה­70 היה הגיבוי האירגוני שהיה לה מההסתדרות", הוא מסביר. "ההסתדרות היתה חזקה והיו לה אנשים עם הרבה זמן חופשי, שיכלו לנהל את הכדורגל". עם המהפך הפוליטי בארץ, אומר וולך, החל הזעזוע הגדול בהסתדרות, ואחד הסממנים הגדולים לכך היתה ירידתה של הפועל חיפה לליגה השנייה. "אבי קאופמן ואיציק אנגלנדר החזיקו אותה בשיניים, ואם לא רובי שפירא ז"ל שהגיע מאוחר יותר, הפועל היתה נראית היום כמו מכבי שעריים או הפועל מרמורק".וולך ואנגלנדר הציעו לראשי הפועל דרכים לנהל את הקבוצה, אך נענו בשלילה. השניים עברו למכבי, שכעבור שנים אחדות החלה בנסיקה גדולה למעלה והפכה לאימפריה של היום. וכך, במקביל לשנים הנפלאות של מכבי חיפה ­ שהשיגה שתי אליפויות היסטו ריות רצופות באמצע שנות ה­,80 כשהיא סוחפת אחריה את רוב חובבי הכדורגל הצעירים בחיפה והקריות ­ מצאו את עצמם אוהדי הפועל נודדים למגרשים נידחים בליגות הנמוכות, מבלי לדעת אם קבוצתם תצליח לשרוד את התלאות הכלכליות.דורון ויזינגר הוא אוהד ידוע נוסף של הפועל, שלדאבונו הרב נאלץ לבקר במגרשי כדורסל, ובעיקר כדורגל, שלא האמין שיגיע אליהם אי פעם. "להפועל חיפה יש לא מעט אוהדים וחלקם הגדול, לצערי, הם אוהדים של הבית", הוא מתאר. "הם עוקבים, מתעניינים, מאזינים לרדיו וצופים בטלוויזיה, אבל למגרשים הם לא מגיעים. אין לי הסבר למה. הרי בשנות ה­70 לא היו הבדלים גדולים כמו היום". ויזינגר זוכר משחקי דרבי בקרית חיים בהם כמות אוהדי הפועל לא היתה פחותה מזו של מכבי. "האוהדים של הפועל נחמדים, לא מזיקים יותר מדי ולפעמים גם לא בולטים בשטח. יכול להיות שאם להפועל היו אוהדים כמו של בית"ר ירושלים, מצבה של הקבוצה היה היום יותר טוב. יש חור גדול של גילאי 35­20 בקרב אוהדי הפועל, והרוב אוהד את מכבי. בין תחילת שנות ה­80 לתחילת ה­90 היתה האגודה במצב לא טוב ומכבי לקחה אליפויות. כל הילדים הלכו למשחקים של מכבי, ובג לל זה הפער גדול מאוד. הלכתי אז לכל המשחקים ואני זוכר את המגרשים בתל חנן ורמת עמידר".מאז ההבדלים ברורים מאוד. מכבי זוכה באליפויות ובגביעים, כשהיא נהנית ממערכת מסודרת ויציבה שמחזיקה את קבוצת הכדורגל כעסק לכל דבר. הפועל, פרט לעונת האליפות ההיסטורית שמיד אחריה החלה הנפילה, נמצאת בנסיגה מתמדת. קבוצת הכדורסל אמנם עברה שינוי קוסמטי והפכה לקבוצה העירונית מ.כ חיפה, אך אוהדיה הם מכביסטים שמגיעים לרוממה כשהם לבושים ירוק. בהפועל המצב שונה. קבוצת הכדורסל המפוארת נמחקה מהמפה."אין בכלל חשק לבוא ולראות", אומר האוהד רוסמן בכאב. "אתה מתחיל לפתח ציפייה כי אחרי כל כך הרבה שנים הצלחת להגיע להישג, ואז אתה נופל בין הכסאות ומתייאש. תראה מה קורה בכדורגל. היום הקבוצה מרוסקת. אם לא אבי קאופמן והצוות שעובד איתו אני לא יודע מה היה קורה. צריך להתפלל שההסתדרות תיתן תמיכה לגמור את העונה הזו בשקט, כדי שלשחקנים יהיה שקט להילחם בליגה".האהדה עוברת מדור לדור. ויזינגר הלך למשחקים של הפועל עם אביו. עכשיו אוהדים ילדיו הקטנים את הפועל ומשחקים בקבוצות של האגודה. הוא ממשיך ללכת לכל משחקי הבית והגיע למשחקי הכדורסל לפני שהקבוצה נעלמה, אבל לוקח בחשבון שילדיו יעברו לשחק במכבי אם גם קבוצת הכדורגל תיעלם. החרדה הזו של חיים בלי הפועל מלווה אותו ואת שאר אוהדי הקבוצה מדי יום."בשנים האחרונות אנחנו חיים בחוסר ודאות מה יהיה בשנה הבאה", הוא אומר. "זה מאוד אופייני להפועל חיפה. זה היה גם בכדורסל כמה שנים, כשבכל פעם התחלפו עמותות. בכדורגל אף פעם לא ידענו מה יהיה בשנה הבאה. לא היינו בטוחים שתהיה לנו קבוצה. הפחד הזה שלא יהיה הוא באמת בעייתי בהפועל. אפילו אם נדע שאין קבוצה גדולה, אבל יש קבוצה, נהיה הרבה יותר רגועים. היום אף לא אחד יודע מה יהיה בעוד חודש, אני לא מדבר איתך על עוד שנה. זה מאוד 'מבאס' לחיות כך. כל יום אתה צריך לבדוק בתקשורת מה קורה. אבל אתה תמיד נשאר להיות הפועל חיפה, וזה אחד המאפיינים שלך".בשנים האחרונות היה כהנא מעורב בקבוצת הכדורסל של הפועל. לאחר שאימן שנים ארוכות במחוזות אחרים חזר וניסה להחיות את הקבוצה, שכמעט הדיחה את מכבי תל אביב מכתר האליפות ב­.80 השנה הראשונה של כהנא היתה מוצלחת מאוד, אם כי לקראת סיומה פרש בשל חילוקי דעות קשים עם הבעלים, משה לב. זה היה אקורד הסיום של מחלקת הכדורסל המפוארת. עכשיו נשאר כהנא עם חוסר האונים של הכדורגל. הפעם בתור אוהד."עוד לפני מותו של רובי קראתי את המפה וזיהיתי שהקבוצה הולכת להתפוררות", הוא נזכר. "בירכתי על כמה שנים יפות שהיו לי. זה מאמלל מאוד לחיות כך. פעם יש לך קבוצה, פעם אין, וגם היום אנחנו מכינים את עצמנו למצב נפשי שאנחנו הולכים לתקופה, שמי יודע אם תהיה הפועל חיפה בליגת העל או בליגה הלאומית. אם אני חושב מהראש, אז אני יכול להגיד שאין היום תקומה להפועל חיפה. יכול להיות שהיה אפשר לקיים אותה בצורה מכובדת אלמלא חובות העבר הגדולים שנשארו. אם אני חושב מהלב, אז אני אומר שזו מערכת גדולה מדי בכדי שייתנו לה להתפרק; שלראשי ההסתדרות אין מאיפה לשלם, אבל מצד שני הם עדיין לא מכרו את הקבוצה. אני מקווה שבעזרת המגרש בקרית חיים, שפוטנציאלית שווה מיליונים, הפועל חיפה תוכל להתקיים".ובכלל, יכול להיות שההבדל הגדול בין מכבי להפועל הוא שני איברים בגוף. רני כהנא מנתח את אפשרויות ההישרדות של הפועל ומשתמש לצורך כך גם בראש (ההיגיון) וגם בלב (הרגש). אבל נראה שבניגוד למכבי חיפה, אותה ניהלו אנשים שעבדו בעיקר עם הראש וניסו לנתח שני צעדים קדימה כדי לא להיקלע לצרות שכה מאפיינות את הספורט הישראלי, בהפועל עבדו יותר עם הרגש."להפועל אין היום מאחוריה יכולת אירגונית, ואם מישהו לא ייקח אותה תחת חסותו, הקבוצה עלולה להיעלם", מנתח וולך, היום איש אגודת מכבי חיפה. "זה לא המצב לגבי מכבי, שם יש תשתיות אירגוניות אחרות. במכבי יש אירגונים וולונטריים שמנוהלים על­ידי אנשים בהתנדבות ואין מאחוריהם שום גוף פוליטי. זה עושה את ההבדל. למכבי יש את מרכז הספורט שלה, שגם אותו היא מחזיקה בשיניים, אבל יש לה בסיס אירגוני. אם היום קורה חס ושלום משהו למחלקת הכדורגל, אז יש לה לאן לחזור, יש לה מסגרת שיכולה להעביר אותה הלאה, כמו שצריך. בדיוק כמו שעשינו עם הכדורסל. ברגע שהתגלו הבעיות הכלכליות הקשות של רובי, ההסתדרות לא השכילה לשבת איתו ולנסות למצוא יחד פתרון. לצערנו קרה מה שקרה, אז גם אין קבוצה וגם ההסתדרות לא יכולה למצוא מישהו שיחליף את רובי שפירא. לצערי הרב, אם לא יקרה איזשהו נס, הפועל גם תרד ליגה וגם לא תהיה לה מסגרת".זה הניתוח השכלתני. אוהדי הפועל יודעים גם הם שהמצב בלתי נסבל ושקבוצת הכדורגל נמצאת במצב עדין מאוד , אבל עדיין משתדלים להסתכל על חצי הכוס המלאה ולשמור על אופטימיות. העובדה שאין משכורות לשחקנים, שפוליטיקאים סוג ג' תופסים טרמפ על הקבוצה וזורקים לחלל האוויר הבטחות חסרות משמעות ושאבי קאופמן וחבריו נאבקים בשארית כוחותיהם כדי לקיים מסגרת נורמלית, עדיין לא הסירה מהם את התקווה שבסופו של דבר, באיזושהי דרך, עם גורמים כלכליים שיקומו ויתמכו, יקרה משהו והפועל תשרוד."אולי השנה הם יירדו", אומר ויזינגר ומיד מביט קדימה, "אבל בעתיד יהיו שנים יותר טובות. אחרי טוב קשה להתרגל לרע, במיוחד לאחר שבשנים האחרונות היינו קבוצת צמרת בכדורגל הישראלי. אבל אני מאמין בטוב. כשהכדורסל נמחק הרגשתי מאוד לא טוב, אבל בגלל שכל הכדורסל בארץ נראה לא טוב, זה עימעם את התחושה הרעה. אני לא מדבר על פסימיות. המצב הכלכלי בישראל גרוע מאוד ואני מאמין שהפועל חיפה לא תהיה שונה מהרבה קבוצות. אני גם מאמין שיגיעו כמה אנשים שאיכפת להם, ובעזרה משותפת הקבוצה לא תיעלם ותחזור להיות מובילה בליגת העל, עם תקציבים מקובלים"."אם נצליח להישאר בליגה יהיה יותר קל לאסוף גורמים רציניים כדי שתקום חברת ניהול שתעמיד בעונה הבאה תקציב של 18­16 מיליון שקל ותתחיל לבנות קבוצה", אומר רוסמן. "להפועל יש קהל גדול, שהיה מגיע למגרשים אם היה יודע שיש שקט תעשייתי. אין לנו הרבה כוחות. אם הקבוצה הזו תרד ליגה עוד פעם, למי יהיה כוח לראות אותה? אני גם ספגתי שלוש או ארבע ירידות. למי יש כוח לזה? יש כוח לנסוע עוד פעם לאשקלון? אבל זה בדם ואני לא מתייאש מכלום. היינו בתחתית הבאר והיינו בעננים. אנחנו אוהדים שמאמינים בקבוצה הזו, ואנשים כמו אבי קאופמן נותנים לנו את התקווה שתהיה הפועל חיפה. אני מאמין שיימצא שביל הזהב שייתן שקט למועדון, כי הקבוצה הזו יכולה להגיע לגדולות". הזכרונות: זה מה שנשאר בינתיים, הם מתרפקים על זכרונות. חוזרים אחורה ומשחזרים את הזכייה באליפות, המשחקים באירופה, ההצגות בקרית אליעזר. חוזרים אחורה ומקווים שהקבוצה תשרוד את הרגעים הקשים שהיא חווה כעת."להיות אוהד הפועל חיפה זה לדעת שיש לך הרבה יותר אכזבות מאשר שמחות", מסכם כהנא. "לכן היתה שמחה כל כך גדולה כשהאליפות הגיעה. כשאני רואה את הפועל תל אביב משחקת באירופה אני נזכר שרק לפני שנתיים­שלוש נסענו לברוז' ולבשיקטש. ואם אתה מסתכל בעיניים פקוחות, אתה יודע שאין סיכוי בדורנו שניסע עוד פעם עם הקבוצה הזו. אנחנו חיים על זכרונות ועל זמן שאול".