החינוך מתחיל מבפנים
שיח אלים של שנאת האחר הפך בשנים האחרונות לחזון נפרץ. שילוב מחנכים ומחנכות ערבים במערכת החינוך יכול לסייע במיגור הגזענות
שיח גזעני ואלים הפך בשנים האחרונות לחזון נפרץ, והוא מזדקר לנגד עינינו בכל זירה אפשרית – בתגובות גולשים באתרי החדשות, ברחוב, במגרשי הספורט ואף בפי נבחרי ציבור. מורים מתריעים על גזענות גואה בכיתות, שקשה להתמודד עמה.
מקרי התקיפה האחרונים הם ביטוי מסוכן של השיח המתלהם, ואולי יותר מכך – של השתיקה המתמשכת מצד הנהגת המדינה ושל אכיפה רופסת למדי, לדעת רבים. אך החובה המוטלת עלינו כחברה אינה מתמלאת אם לא נרד לשורשו של עניין, לראשיתו: חינוך.
שתי מורות מחטיבת הביניים "עלומים" ברמת השרון, שהגיעו לירושלים לניחום אבלים, הותקפו סמוך לישיבת "מרכז הרב". התקיפה עצמה דומה, לצערנו, לתקריות האחרות – שוב תקיפה מילולית ופיזית, שכללה קללות קשות, השלכת אבנים עד לניפוץ שמשת הרכב שבו ישבו המורות וניקוב הצמיגים. כל זאת לאחר שהתוקפים זיהו את כיסוי הראש של המורה סוהאד – מורה ערבייה מוסלמית המלמדת בחטיבת הביניים עם עמיתתה היהודייה.
את תשומת לבי משך דווקא מפגן התמיכה של התלמידים ובית הספר במורה שהותקפה. המורים שוחחו עם התלמידים בנושא, ובפתח בית הספר הוצב לוח גדול ועליו עשרות מכתבי תמיכה מתלמידים. "לסוהאד, אנו מגנים התנהגות גזענית... מקווים שאת חזקה. שתדעי שכאן כולם מכבדים אותך ומעריכים אותך"; "את מורה מקסימה ותומכת, את לא שונה מאיתנו...", כתבו התלמידים למורה סוהאד. אחרים חיזקו את המורה רויטל על האופן שבו הגנה על חברתה. זה לא ברור מאליו.
חוק חינוך ממלכתי משנת 1953 ביטל אמנם את הזרמים המפלגתיים הרבים שנהגו עד אז, אך הותיר מערכות חינוך נפרדות למגזרים שונים בחברה: חינוך ממלכתי, ממלכתי-דתי, ממלכתי-ערבי ועצמאי חרדי. מציאות זו היא גורם מרכזי לחוסר ההיכרות ולניכור ההולך ומעמיק בין חלקי החברה, והיא מהווה כר נוח לתפיסות סטריאוטיפיות. בולט במיוחד השסע בין אזרחי המדינה היהודים והערבים. מפגש משמעותי ראשון ביניהם עשוי להיות רק באוניברסיטה או בעבודה, אם בכלל.
למרבה הצער, על אף הזמן הרב שחלף מאז חקיקת החוק, ולמרות המלצות משמעותיות שניתנו במרוצת השנים על ידי ועדות מקצועיות שונות – הצלחתה של המדינה בגישור על הזרמים הנפרדים ובקידום חיים משותפים מוגבלת ביותר. אין תוכנית כלל-ארצית למפגש בין תלמידים (ומורים) יהודים וערבים, ובחינוך העברי על זרמיו אין מלמדים כמעט על המורשת, התרבות וההיסטוריה הערבית. אף לימודי השפה הערבית, המחויבים להלכה בכיתות ז'-י', מתקיימים רק בחלק מבתי הספר ובדרך כלל במשך שנתיים או שלוש שנים בלבד.
לפני 7 שנים החל יישום תכנית הלימודים "יא סלאם" להוראת שפה ותרבות ערבית בכיתות ה'-ו' בבתי ספר עבריים. התוכנית, שפותחה על ידי עמותת "יוזמות קרן אברהם", מיושמת כיום על ידי משרד החינוך בכ-200 בתי ספר ברחבי הארץ (בעיר חיפה ובמחוז הצפון היא נלמדת כתוכנית חובה בכל בתי הספר), ובמסגרתה השתלבו כ-100 מורות ומורים ערביים בצוותי בתיה"ס העבריים. הצלחתן המקצועית של המורות הובילה לשיבוץ מורות ערביות גם בחטיבות העליונות.
מנהלים ומחנכים מעידים כי ההיכרות האישית עם המורה הערבייה, עם תרבותה ושפתה וחיי היומיום שלה, מחוללת שינוי של ממש בעמדות התלמידים ביחס לערבים. מחקר הערכה מקיף לתוכנית, שביצע מכון סאלד בשלוש השנים האחרונות, מגלה כי 95 אחוז מהמורות הערביות מרגישות שצוות בית הספר והילדים מקבלים אותן. 92 אחוז מהמנהלים ממליצים על הכללתה בתכנית הלימודים המחייבת בישראל.
תגובות התלמידים ומוריהם בחטיבת "עלומים", שבה מלמדת המורה סוהאד, מהוות נקודת אור בפרשה זו. הן מעידות על התועלת שבחינוך לחיים משותפים ובשילוב מורים בין הזרמים. היטיבה לתמצת זאת מחנכת מבת הספר שצוטטה בכתבה: "אנו מחנכים בבית הספר לסובלנות ומטיפים נגד גזענות. הפעם קצרנו את הפירות".
הכותב הוא מנהל תחום החינוך לחיים משותפים בעמותת "יוזמות קרן אברהם", הפועלת לשילוב ולשוויון בין יהודים לערבים בישראל
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם